"הייתי ילד גמיש ורזה. כל שנה הייתי מגיע לבית של סבא שלי שהיה חסיד בעלז, ומוריד את כלי החג מהבוידעם. הייתי היחידי שיכולתי להשתחל פנימה ובתמורה, הייתי מקבל גבישי סוכר. בשלב מתקדם ביקשתי גם לסדר את השולחן והכלים לקראת הסדר. קטפתי פרחים בגינה וקישטתי את שולחן החג. צבעתי את האגוזים, גזרתי בדים ומאז, נמשכתי לדקורציה של עיצוב שולחנות והסדר נערך אצלי כל שנה עם משפחה וחברים".
הלופט של יובל כספין ששוכן במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב כאילו עוצב עבור אירוח. הוא מרווח, יש בו מספר פינות ישיבה ובמרכזו ניצב שולחן ארוך במיוחד שעומד במקומו באופן קבוע לאורך כל ימות השנה. בכל הזדמנות, בין אם מדובר בחג או באירוע משפחתי או חברי, כספין פורש על השולחן הארוך בד שרכש מתחת לבית ומרכיב בופה אנין. "אני מעדיף לקנות בד במטר רץ שאותו אני מוצא פה למטה ברחוב. אחרי הארוחה לא מוכרחים לכבס אותו. זה כל כך זול שזה יוצא משתלם יותר ממפה חגיגית ופורמלית". גם המפיות של כספין לא קונבנציונליות. "אני שם בנדנות עם חובק מפיות. יש להן גודל שמתאים לנגב איתם את הידיים ודוגמא נחמדה שבאה טוב עם שולחן החג".
"שולחן ערוך ואסתטי פותח את התיאבון. הוא כמו כלה בחופתה. בתחילת הערב תוספת השיער עומדת במקום, הריסים מרוחים כמו שצריך במסקרה והכלה עומדת יציב על העקבים. בסוף הערב זה כבר אופרה אחרת לגמרי. האיפור מרוח התוספת בצד והכלה יחפה לגמרי וזה בסדר. העיקר ששמחים ואוכלים ויש אווירה טובה".
כספין, שהוציא לפני כארבע שנים ספר טיפים לעריכת השולחן זוכר את עצמו מאז ומתמיד כמארח. מלבד חוויות הילדות בבית סבא, גם בתקופת שהייתו בניו יורק בשנים 83'-87', היה אחראי על ניהול ליל הסדר לכל החברים.
צלחות החרס שמוכנות לכל סועד על השולחן של כספין מזכירות לו את הארוחות של אבותינו וכך נראה לו גם התפאורה הכי נכונה לקריאת ההגדה. "יש להן היסטוריה ארוכה" הוא אומר. "לפני 16 שנה למעצבת האופנה דורין פרנקפורט הייתה חנות לכלים. קניתי אצלה 6 צלחות חרס וכשרציתי להגדיל את הסט לא היה לא עוד במלאי ופרנקפורט סגרה את החנות. שנים חיפשתי אחר הצלחות האלה שצמחו מתוך התרבות הפלסטינית. יש להם ידיות גבוהות כמו אוזניים ואפשר להרים אותם בקלות מהשולחן. במסגרת תכנית הטלוויזיה שאני מנחה עם מירה עוואד ("אחלה יום") מצאתי במפתיע את הצלחות בעכו, כשהמקומיים מכנים אותן מחבתות". צלחת גדולה ועליונה לדברי כספין מהווה 60% מהעבודה בעיצוב השולחן, למקרה שרוצים להוסיף פרחים יש לדאוג שלא יהיו גבוהים מדיי ויסתירו את הישובים מעברו השני. "אני מאוד אוהב כלי קרמיקה, על שולחן הפסח שלי יש כמה שעשויים בטכניקה שנראית כמו טקסטיל של סטודיו "טליים" ובמרכז השולחן יש גם צלחת גדולה שנראית כמו עלה גפן גדול שעיצבה חברתי שרית וינו אלעד."
"השימוש בצלחות הפלסטיניות חשוב לי מאוד גם בגלל שיש בתוכנו את התרבות הזו, ואל לנו להתעלם ממנה. היא כוללת אוכל, עיצוב ואופנה שחובה לשמר כי יש לכך השלכה בהתפתחות שלנו. אם לא נשמור על השורשים שלנו לא נוכל להפריח פירות חדשים."
שולחן הסדר האלטרנטיבי של השף עומר מילר
מיכל נגרין מעדיפה פיות במקם מרור
המעצבת רז'ין גנזי עושה סדר בחוץ
