מטבע הדברים, שיפוץ נחשב לאחת הפעולות המורכבות והמטלטלות את שגרתם יומנו. הוא מביא איתו התלבטויות לא קטנות, בין היתר: האם למכור, או להישאר בנכס הקיים ולשפץ? במקרה של המשפחה מנתניה, ההתלבטות הזו נמשכה מספר שנים והיוותה אבן דרך בהחלטתם לשפץ את ביתם. כאשר הגיעה אליהם מעצבת הפנים ליז זומר לראשונה, היא נחשפה לדירה ישנה בת למעלה מ-25 שנים. אריחים בגוון אבוקדו וורוד, שהיו אופייניים לבתים בשנות ה-70 המאוחרות, חשפו את הגיל כבר על ההתחלה.
הדירה התאפיינה בחלל מרכזי מרווח ומואר שכלל את הסלון והמטבח, בעוד שפינת האוכל הייתה מצומצמת ביותר. חדרי הילדים ויחידת ההורים היו זקוקים לעדכון, והמסדרון שהוביל לחדרים היה צר ובעל תקרה נמוכה אשר האפילה על תחושת החלל. הריהוט היה מיושן, ובסלון עמד במלוא תפארתו אקווריום ענק וישן אך ססגוני ומלא חיים - מלא בגווני וורוד פוקסיה, ירוקים זוהרים ויצורים מגוונים שמלאו את הקופסה העמוסה לעייפה. אותו אקווריום היווה את ההשראה לעיצוב הבית הישן.
השיפוץ התנהל בדו שיח תמידי עם בעלי הבית, תוך כדי שימת דגש על יצירת חלל חמים בו ירגישו נעים ונוח, שמירה על נגיעות צבע עזות ובחירת חומרים שישמרו לאורך זמן. זהו בית בו גדלים ילדים, ולכן הלייאאוט החדש של הדירה בוצע בהתאם לצרכים החדשים של בעלי הבית, תוך כדי שמירה על פונקציונליות ומראה מינמליסטי. אילוצים מבניים כמו עמודים תומכים במטבח, שלא ניתן היה לפרק, נעטפו בבריקים מפירוק והפכו למוטיבים עיצוביים עם פתרונות אחסון שנחבאים ביניהם וממלאים צורך חיוני באלגנטיות.
החלל המשותף של מטבח-פינת אוכל-סלון היה גדול ונרחב, לכן הוגדרו בו אזורים על ידי ריהוט, תמונות, מדבקות, שטיח ואקססוריז נוספים, שחלקם הינם עבודת יד של המעצבת. המראה שהתקבל בחלל המרכזי הוא מראה בעל קריצה ניו יורקית, אבל יחד עם זאת חם, מזמין ונקי, עם נגיעות של ורוד ופוקסיה שמעטרות את החלל המרכזי וגורמות לתחושה של קלילות ואלגנטיות.
לאינדקס צבעים וטפטים; לאינדקס שטיחים לסלון
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור