יומנו של מנקה: ויש אחרון ודי

למרות שמזג האוויר באמצע השבוע השתגע קצת, ביום רביעי האחרון כשרכבתי לנקות את הדירה של "סמדיש" השמש התגלתה במלוא הדרה וצרבה לי את הכתפיים כמו שאני אוהב. פתאום מצאתי את עצמי מאט קצת את קצב הרכיבה כדי שלא להגיע מהר מידי, וכדי ליהנות קצת מהצבע ה"טרי" הזה ששוטף את העיר.

סמדר מתגוררת בדירה משופצת מלאה בספרים בכל פינה אפשרית. בסלון ביתה יש שתי ספריות שמתנשאות עד לתקרה, ומחובר להם סולם מגניב כזה על מסילה כמו בסרטים. פעם בחודש אני נדרש על ידי סמדר לנקות את האבק גם מהספרים, מה שאומר שקודם כל אני מתחיל את הניקיון משם. אני נוטל שתי מטליות, אחת לניקוי האבק והאחת לניקוי הספרים ומתחיל לעלות בסולם למדף הגבוה ביותר. משם אני מוציא בזהירות את הספרים שמונחים עליו למדף נמוך יותר שממנו יהיה לי קל יותר לנקות אותם. אך לפני זה אני כל דואג להשפריץ מחומר הניקוי על המדף הריק ולעבור עליו עם המטלית כדי להבריק אותו מכל שאריות האבק, וכדי לתת לו מספיק זמן להתייבש בזמן שאני מנקה את הספרים.

אז איך מנקים ספרים אתם שואלים את עצמכם? ובכן בעיקר עם מטלית יבשה. הזמן פה הוא קריטי, ככל שתזניחו את הספרים יותר זמן, כך האבק יחדור לדפים, וככל שתנקו אותם עם מטלית שאינה יבשה, כך האבק גם ישחיר את הדפים ויישאר שם לעולמים. אז מה הפתרון? ובכן, אני תמיד מתחיל מפתיחה של הספר וסגירתו בכוח כך שהאבק שנדבק לדפים מתנופף מיד ונוחת לו על הרצפה. לאחר מכן, אני נוטל את המטלית היבשה בצורת כפפה, וכמו אלאדין, עובר בתנועות שפשוף עדינות על כריכת הספר כדי לנקות ממנו כל סימן של אבק.

רק אחרי שהספרים נקיים ומצוחצחים אני מחזיר אותם למדף הנקי שמחכה להם. ככה אני עובר שורה אחר שורה, מדף אחר מדף עד שכל הספרייה מריחה כאילו היא עכשיו יצאה מבית דפוס לניקיון. משם אני ממשיך בניקיון הרהיטים של סמדר. שולחנות, כסאות ושידות. כשמנקים, תמיד צריך לעבוד בצורה מסודרת, אחרת צריך לנקות פעמים וזה הרי מיותר.

כשהרצפה ממש מלוכלכת מכל שאר הניקיונות שלי, אני עוצר הכל ומקדיש את כל תשומת ליבי לנקות רק אותה. הניקיון מתחיל קודם בטאטוא יסודי של כל חלקי הבית עד שאני מתכנס לאט לאט לכיוון הסלון עם האבק מכל החדרים. הערמה יפה ומכובדת מה שאומר שעשיתי עבודה טובה. אני מפנה עם היעה את הכל לפח, ואז רוקח את שיקוי הקסמים שלי לדלי וממלא אותו מים. כמו בקבוק של משקה תוסס, ככה הבועות הסבון והניקיון קוראות לי ואני נענה לקריאתן וטובל בהן את הסמרטוט.
ברקע אני שם לי מוסיקה ישראלית טובה ומתחיל את הסלואו האינטימי שלי עם המגב. קודם כל אנחנו מתחילים עם חדר השינה, משם למקלחת והשירותים, לחדר העבודה, למטבח ובסופו של דבר לסלון. כשאני מגיע לספה אני משעין בזהירות את המגב על הקיר ומתייבש עליה תוך כדי שאני שולף את הספר הראשון שהיד שלי באינסטינקט בחרה. אני מוצא עצמי באותו הרגע שוקע לכמה דקות של קריאה. ככה גם הרצפה מתייבשת בינתיים בלי סימנים, וגם אני לומד להכיר עוד כמה סופרים.

כשהרצפה התייבשה, קמתי לרוקן בזהירות את הדלי עם המים המלוכלכים באסלה, תליתי את הסמרטוט הרטוב על חבל הכביסה, הנחתי את המגב בארון, החזרתי את המטליות למגירה ואז כמו במשמרת אחרונה במקום העבודה, לקחתי אוויר ועצמתי את העיניים לדקה. בלי מוסיקה ובלי רעשים רציתי לתת לחושים שלי לצרוב עמוק בראשי את הזיכרון מניקיון הדירה האחרונה שלי. כן, זהו יום העבודה האחרון שלי. הדירה האחרונה שבה אני מבקר בה כמנקה ומעלה על הכתב את החוויות שלי. גולשים יקרים, היה לי לעונג לחלוק עמכם את חוויותיי מהשנה החולפת, מקווה שעשיתי לכם חשק לחיות בסביבה נקייה, מצוחצחת ונעימה יותר.


לכל הטורים המרתקים של ריצ'י פז בטנגו עם מגב