יומנו של מנקה: מריח כמו לימון? סימן שזה נקי

לא משנה מי אתה ומאיפה אתה מגיע, לכל אחד מאיתנו יש עניין עם ריח. יש ריחות שטבועים בנו מילדות ומזכירים לנו סיטואציה או מקום מסוים, ויש ריחות שמיד מזוהים לנו עם אדם. ריח באשר הוא, תמיד מהווה זיכרון.

אצלי חוש הריח עובד שעות נוספות, במיוחד בגלל העבודה שלי, אבל ככל שזה מגיע לריח הלימון, יש לי בראש מיד קישור לדבר אחד, יותר נכון אחת, ל"לימונית". למרות שט"ו בשבט כבר עבר עלינו לטובה לפני כשבוע, בכל פעם שאני נכנס לביתה אני מרגיש כאילו אני נמצא בפרדס מאחורי בית הספר שלי.

נגיד זאת בפשטות, ללקוחה שלי יש פטיש לריח לימון. כל חומרי הניקוי שמחכים לי אצלה מאופיינים בארומה הזאת. כשאני פותח את דלת ביתה למרות שעברו שבועיים מאז ביקורי האחרון, אי אפשר להתבלבל למי שייכת הדירה. שנייה לפני שאני משתכר מהריח, אני מתאפס על עצמי ומתחיל את העבודה. כל הבית של "לימונית" מחופה בפרקט עבה וגס שמעניק לרצפה תחושת "אדמה", מה שאומר לגבי - שאין שטיפה ובטח לא עם אקונומיקה.

אני מתחיל במלאכת השאיבה של השטיחים שפזורים ברחבי הבית. דואג לעבור חדר אחר חדר ולהעניק לכל שטיח את הטיפול שמגיע לו. רק לאחר שאני מסיים עם כל השטיחים, אני דואג לגלגל אותם ולהניח בצידי החדר על מנת שאוכל להתחיל לשאוב את כל רחבת הבית. מיותר לציין שאפשר לעשות את מלאכת ניקוי האבק מהפרקט גם באמצעות מטאטא, אבל שמדובר בפרקט מעץ גס עם חריצים קטנים, שואב אבק עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר מכיוון שהוא מגיע לכל מילימטר, עמוק ככל שיהיה.

הבית האמור מעוצב בגוונים חמים וחומים כולל הרהיטים שפזורים בו. לצד זה בכל פינה מבצבץ משהו צהוב, כי הפטיש לריח הלימון ולפרי עצמו לא מסתיים בחומרי הניקוי. כמו שיש אנשים שאוספים כפיות, או צלחות כך "לימונית" דואגת לקשט את ביתה בחפצי אומנות של מוטיב הלימון. הצבע דואג להזכיר לי במידה ושכחתי, איפה אני נמצא.

כשאני מסיים לנקות את הרהיטים וחפצי האמנות, ניתן בהחלט להרגיש שמדד עוצמת ניחוח הלימון בבית עלה משמעותית, אך עדיין לא הגעתי לרף הנדרש. כדי להגיע אליו עלי להתחיל במלאכת ניקוי הפרקט. אני מתחיל לעבוד מהחדרים ולאט לאט מתכנס למרכז הדירה ולסלון. על המגב אני מניח מטלית חד פעמית שמיועדת לניקוי פרקטים (בריח לימון כמובן), שניתן לרכוש היום בכל סופר אפשרי. גם פה חשוב לי לציין, שניתן ומומלץ לנקות (לא לשטוף), את הפרקט עם מטלית לחה, אבל הדגש הוא על לחה, כי במקרה שלנו העץ הזה לא באמת זקוק למים כדי לצמוח.

רגע לפני שאני יוצא מדירתה, אחרי שהפרקט והדירה מריחים כה נפלא, זה קרה. ריח הלימון שחדר לי דרך האף הדליק לי את הנוירון במוח שירה את הפולס החשמלי הישר לתא הזיכרון שלי, ולרגע קטן נזכרתי בחוויית ילדותי מהעבר. אותה ההתפלחות בהפסקות מבית הספר לפרדס הלימונים שמאחוריו כדי לקטוף כמה מהם ולהביא הביתה מתנה צהובה לאימא. מדהים איך מטלה פשוטה של ניקיון יכולה לעורר בנו רגש וזיכרון כה עוצמתי.

לכל טורי הניקיון של ריצ'י פז