יומנו של מנקה: להבריק בית של אלרגיים לחומרי ניקוי

בפעם הראשונה שפגשתי את הלקוחות האלרגניים שלי ושמעתי מהם מה הדרישות לניקוי הבית אני מודה שהייתי מופתע. אני יודע ומכיר אנשים שאלרגיים למגוון רחב של דברים שונים: בעלי חיים, עונות השנה, פרחים, אך מישהו שאלרגי לחומרי ניקוי מעולם לא פגשתי במסגרת עבודתי. אבל איך אימא אומרת: "תמיד יש פעם ראשונה".

קיבלתי מהם רשימה מפורטת של כל החומרים שאסור לי לנקות איתם ובקרבתם והרשימה ארוכה. אם לתמצת אותה אגלה לכם שחוץ ממים שנמצאים בשפע בדירה, ברוב החומרים אסור לי להשתמש, כי החבר'ה האלה מפתחים תופעות אלרגיות ממגע במשקעי חומרי הניקוי הרגילים שאנחנו משתמשים.

אז עם מה כן לנקות שאלתי את עצמי והתשובה לא איחרה להגיע ולהפתיע אותי בשנית. לאלרגיים היה ארון ניקוי מיוחד ויעודי עם חומרי ניקוי שמותאמים להם אישית, שיוצרו בהליך טבעי על ידי, תאמינו או לא, "גרינפיס" הלקוחה שלי מפלורנטין. איזה עולם קטן.

כשהגעתי לביתם הבנתי מיד שהניקוי יהיה די דומה לבית של "גרינפיס" (חוץ מהגינה שלה). התחלתי קודם כל בשאיבה יסודית של השטיחים הרבים שפזורים בבית. אגב, מניסיוני, אם אין בשימושכם שואב אבק חזק מאד, אני בהחלט ממליץ שפעם בכמה חודשים פשוט תניחו את השטיח במרפסת, וכמו בסרטים של שנות השישים, תכו בהם כדי להוציא את משקעי האבק העקשנים.

דאגתי לגלגל את השטיחים ולהניח אותם בחדר צדדי, גם כדי שלא יפריעו לי בשאיבת הרצפה, וגם כדי שיהיה לי קל יותר לפרוס אותם בעדינות בחזרה במקומם מבלי שהם ייצרו לי עוד עבודה. משם ניגשתי לנקות את הרהיטים בדירה. חומר הניקוי היה דומה לסוג של שמן אורנים, ובו בזמן שהוא דאג להחיות את הרהיטים, הוא גם העניק להם ניחוח נעים של עץ אורן. כך, דאגתי לעבור על כל פינה לפעמים יותר מפעם אחת, כדי לוודא שהמקום נקי גם עם חומר הניקוי הבלתי קונבנציונאלי שנכפה עלי לעשות בו שימוש. מצד שני, יש בזה משהו רטרו, טבעי, שונה כשאתה מנקה את הבית עם חומרים טבעיים בלבד. אפילו סוג של חוויה רוחנית.

כשהבית התחיל להריח כמו יער אורנים, הדלקתי לי את המערכת ועם חוה אלברשטיין ברקע התחלתי לשאוב את הרצפה. גם פה אני חייב לתת טיפ קטן (כי רובנו עצלנים). אם אתם כבר שואבים עם השואב היעזרו בצינור השאיבה הייעודי ובקרו איתו גם מתחת לשולחנות או שידות. גם לי יש שריטה לשמוע את רעש שאריות הלכלוך הגדולות יחסית שמתחבאות שם בזמן שהם נשאבות לצינור.

זהו, עכשיו הרצפה מוכנה לשטיפה. מילאתי את הדלי עד שליש מים וכמעט שליש מחומר הניקוי הטבעי. אני חייב למלא כמות גדולה, מכיוון שהוא לא מרוכז כמו שאר החומרים שנמכרים לנו בסופר. לחומר הזה בעל ניחוח לימוני ותוך כדי שטיפת הבית, התחלתי לדמיין שאני נמצא באחו, בין שדות לימונים ועצי אורן.
תאמינו או לא, תרכובות הניקיון הטבעיות של "גרינפיס" עשו את העבודה. גם אם הייתי צריך לעבור כמה פעמים עם המגב שלי על אותה נקודה. נקודה נוספת שצריך לציין, לכל מי מכם שיכנס לטרנד הניקוי הטבעי, הוא שלמשטחים לוקח הרבה יותר זמן להתייבש, אז צריך להיות סבלנים ולא להתחיל ללכת בבית וליצור עקבות.

כשסיימתי לנקות את הבית הוא הריח לי טבעי ושונה מהריח ה"נקי" שאני כל כך מורגל לו. אותו ריח כימי משכר. ידעתי מניסיוני שכמו בטבע, עד שהמשפחה תחזור לדירה בסוף היום, עוצמת הריח תדעך קמעה כמו זר של שושנים. כי בטבע כל דבר טוב בסופו של דבר מוגבל בזמן, ולמזלם של הלקוחות הוא מוגבל עד לניקוי הבא שלי.


עוד חוויות ניקיון מרתקות של ריצ'י פז