יומנו של מנקה: טיפים שווים לכביסה, ייבוש וקיפול

בכל פעם שאני מגיע למשפחת דרור אני מרגיש כאילו הגעתי לקיבוץ. לא במובן של רפת בבית חלילה, אלא בהקשר של כמויות הכביסה. ממש בית מלאכה לכביסה, שאף פעם לא נגמרת.

למשפחת דרור ארבעה צאצאים בגילאים שונים. שני ההורים קרייריסטים שעובדים קשה מאד כדי לדאוג למשפחתם, מה שאומר שבכל הנוגע למטלות הבית אין להם זמן וכאן אני נכנס לתמונה, כאשר השבוע הוטלה עלי משימת הכביסה. אחרי שקשרתי את האופניים שלי מתחת לבניין, אני פונה למעלית ועולה לקומה השנייה. המפתח מחכה לי ב"סליק" הקבוע וכשאני נכנס אני מיד מתחיל במלאכה, כי היא לא תהיה קצרה. כשיש לך בית של שש נפשות זה אומר דבר אחד – הרבה בלגן.

אני מתחיל את המשימה בסיור בבית עם הסל הגדול של הכביסה. עובר חדר אחר חדר ואוסף את כל הבגדים שזרוקים או תלויים מחוץ לארונות. בחדרי הילדים חובה גם להתכופף מתחת למיטה או לשולחנות, כי הם נוטים לזרוק שם את צעצועים, גרביים ושאר הבגדים. כך לאט לאט הסל מתמלא לו שהוא כבר עולה על גדותיו, אך הבגדים עדיין פזורים. אני ממשיך במלאכה ובסופה גורר עצמי עם הסל וערמת הבגדים שתלויה עלי לכיוון חדר הכביסה. אני ממיין את הבגדים לשתי ערימות גדולות. צבעוני ולבן. כשאני מסיים אני בודק איזו ערמה יותר גדולה והן די שוות אבל אני מחליט ללכת על הצבעוני, כי הבגדים שבעיקר משתמשים בהם ביום יום נוטים להיות כאלו. אני מכניס את הכל למכונה. כשהכל נכנס פנימה והדלת של המכונה נסגרת אני מאושר. פותח את מגירת האבקה ומתחיל לרקוח את ה"קסם" שלי. אבקה בצד ימין, מרכך בצד שמאל ומעל האבקה חומר מיוחד להסרת כתמים קשים. מסובב את הכפתור לפעולה המתאימה ויאללה – יצאנו לדרך. בינתיים אני מכניס את כל הכביסה הלבנה שנותרה לי לסל ומתחיל במלאכת הקיפול. כן כן, במייבש מחכה לי ערמה של בגדים שכבר התייבשה, ואני לוקח אותה לסלון, מתיישב כמו אימא טובה, ומתחיל לקפל בגד אחר בגד מהערימה, לא לפני שאני שם לי מוסיקת רקע למשימה. אני מחלק את סוגי הבגדים המקופלים לערמות לפי סוגם, ובינתיים שומע את מכונת הכביסה ברקע נותנת עבודה.

תחתונים זוכים לקיפול "סנדוויץ", חולצות קצרות וארוכות זוכות לקיפול "מתנה" וגרביים...טוב הגרביים נותנות לי תחושה של שדכנית. קודם כל אני צריך למצוא לכל אחת מהם את בן זוגה הזהה, שזאת משימה לא פשוטה, ואז אני מקפל אותן בקיפול "שק שינה". כשמכונת הכביסה רועמת ברקע אפשר להבחין איך מערימה של בגדים על הספה, הסלון הפך פתאום לסניף של חנות הלבשה.

במהלך הקיפול גיליתי שתי חולצות עם כתמים עקשניים. הפתרון אינו לקפל חלילה את הבעיה לארון. בגלל שהכביסה כבר יבשה אני לוקח גיגית קטנה ממלא אותה במים, אבקת כביסה ועל הבגד עצמו אני מניח באופן ישיר חומר להסרת כתמים ומתחיל לשפשף את הבגד כנגד עצמו במים. לא יעזור, כשיש כתמים קשים צריך לעבוד קשה. כשאני מבחין שהכתם מתחיל להיעלם אני משאיר את החולצות בתוך הגיגית שיספגו את חומרי הניקוי לפני סבב שפשוף שני.

כשכל הכביסה מקופלת אני נגש לחדר ההורים ומניח אותה לפי הערמות השונות בצורה מסודרת על המיטה. עצלן עובד פעמיים ואני ממש לא רוצה ליצור עבודה ללקוחה שלי, כי להבדיל ממנה אני לא יודע למי בדיוק שייכת החולצה האדומה או הסריג העבה, לכן, אני משאיר לה את המשימה, וכל שהיא צריכה זה להכניס הכל למדף המתאים.

כשהמכונה מסיימת עם החברים הצבעוניים אני ניגש מיד להעביר את הכביסה הרטובה לייבוש. כשהכל בפנים אני זורק נייר ריחני פנימה ונותן למייבש לעבוד. בינתיים, מכניס את הכביסה הלבנה למכונת הכביסה, רוקח שוב את ה"קסם" שלי, שם על התוכנית המתאימה ושוב, הרולטה מסתובבת.

אני חייב להמתין עד שהמכונה תסיים את העובדה, כי הגברת הזמינה אותי במיוחד ליום של כביסה, ייבוש וקיפול. יחד עם זה אני פשוט לא יכול לנוח למשפחת דרור בדירה יותר מידי זמן. וככה, מבלי להרגיש מצאתי עצמי מתחיל לנקות אבק ולסדר להם את סביבת המגורים, ככה בקטנה. האמת, שזה העביר לי את הזמן עד שהסבב הלבן סיים גם להתייבש.

בסוף, כשכל הכביסה מריחה נפלא ועומדת למסדר על המיטה של ההורים לפי החלוקה השונה, אני עושה בדיקה אחרונה בחדר הכביסה לוודא שהכל מסודר. זהו. המשימה הושלמה. הריח בבית משכר, הבגדים מסודרים ואני כבר מדמיין את החיוך הרחב של הדיירים.

לכל טורי הניקיון המרתקים של ריצ'י פז