פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מטלות הניקיון שהסופה מביאה איתה

      משימת החורף של ריצ'י פז היא להעלים את כל המזכרות שהילדים מביאים איתם מבחוץ בשיא הסופה. סימני שלוליות, בוץ ואפילו שלג שעשוי להכתים את הרצפה

      אולי העובדה שעדיין לא מצאתי את החצי השני שלי, או שאין לי ילדים מתרוצצים בבית, גורמת לי להשתייך למחנה שלא אוהב את החורף. כן זה אולי נחמד להיות קצת מתחת לפוך ולשתות קפה חם מול הטלוויזיה, אבל אחרי שבוע אני כבר מתגעגע לשמש שלי, לים, לחום, לשיזוף, לצריבה המתוקה על העור של סם החיים הבוהק הזה.

      מה שבטוח, זה שלחורף נלווים קולות רקע. לא, אני לא מדבר על ברקים ורעמים, אלא על המשפחות עם הילדים בבניין שלי שצורחים מאושר בכל פעם שהם חוזרים הביתה ספוגים ממים, מלוכלכים מבוץ ומטריה שנשברה. ככה זה, משפרצים עלינו קצת מים, ואנחנו ברקיע השביעי.

      הלקוחה שלי היום היא קל"בית (קרובה לבית), יותר נכון, בתוך הבית, קומה מתחתיי. משפחת שנקר. האם מורה לאומנות טמפרמנטית בבית ספר יסודי, האב הייטקיסט רגוע, ההפך הגמור ממנה ומשלושת ילדיהם. אני מגיע לביתם בשיא מזג האוויר הסוער, אחרי שהילדים הכניסו את כל חווית השטח שלהם לדירה.

      ברגע שאני שנכנס לדירה אני רואה לכל אורכה עקבות של מגפי הילדים, שלוליות קטנות וכתמי מים שהתייבשו מהמטריות שנזרקו בכניסה לבית, בגדים פזורים בכל מקום ובקיצור "יאללה לעבודה". אני ניגש לסלון, ושם לי מוסיקה נעימה למזג אוויר כזה. אם כבר אפור בחוץ, אכניס קצת צבע בפנים. דוריס דיי מתחילה להתנגן ברקע ואני מתחיל לטאטא את הדירה. עובר בצורה יסודית בכל חדר וגורף את האבק ושאר משקעי הלכלוך. לפעמים החורף מטעה אותנו שאין אובך, וגם קרני השמש לא מצביעות לנו בצורה מדויקת על מצבורי האבק. אבל תאמינו לי הוא שם ובגדול. במקומות שיש בוץ שהתקשה, אני לוקח שפכטל ומגרד אותו בזהירות כדי לא לפגוע ברצפה, אחרת כשאעבור עם המגב אני פשוט אאלץ לעבוד פעמיים.

      כשאני מרכז את כל הלכלוך מכל החדרים מהכניסה לבית, אני לרגע מרגיש כמו דקסטר בגרסת המנקה. אני יכול להלביש בראשי תמונה מבחינה של הלכלוך, מה עבר על הדירה ואיפה הדיירים שלה היו. כשדוריס עוברת לשיר הבא, גם אני מדלג איתה. עכשיו זה זמן להקדיש לכל מה שמונח על הרצפה. אני מתחיל עם רהיטי העץ, ועובר עם המטלית המתאימה ועם הספריי הייעודי ומתחיל להכניס לעץ לחות ולבית ניחוח של ניקיון. לשולחנות הזכוכית ומכשירי האלקטרוניקה אני משתמש באותו החומר שאני מנקה בו את החלונות. כמובן במינון, קודם כל להשפריץ על הסמרטוט ורק אחר כך לעבור על המשטח הרצוי – לא להיפך.

      כשהרהיטים מצוחצחים אני ניגש לאסלות ומשפריץ בתוכן חומר חיטוי. אני עושה זאת בכוונה לפני שאני מתחיל לשטוף את הרצפה משתי סיבות: הראשונה, לתת לחומר לעבוד. אין מה למהר, צריך לתת לו זמן לעשות את העבודה. השנייה, כי כשאני מרוקן את הדלי עם המים המלוכלכים הם לא משאירים סימנים באסלה. הורדת המים עם החומר סוגרת לי את הפינה.
      השלב הבא היא מלאכת הספונג'ה. הפעם, אני דואג שלא לשפוך כמויות של מים על הרצפה, בין אם יש נקודת ניקוז או אין. בקור לוקח לרצפה זמן ממושך להתייבש. אני שופך לדלי המלא במים את חומר הניקוי . לחורף אני בוחר בניחוח עץ אורנים ומתחיל למרק איתו את הרצפה. לפני שאני מתחיל בשטיפה בכל חדר, אני דואג לרכז את כל הבגדים הזרוקים בו בפינה מסודרת, שגברת שנקר לא תחטוף חום כשהיא תחזור הביתה.

      זהו, כשאני מסיים לנקות אני עוצר לרגע ולוקח נשימה עמוקה עם סיום השטיפה ומרגיש לרגע כאילו אני זרוק באיזה יער. כיף לחזור מהקור לבית נקי שמריח כמו חדש. לפני שאני יוצא מהדירה, אני ניגש לארון השירות של המשפחה. נוטל דלי חדש ולא משומש, מניח אותו בכניסה עם פתק "למטריות בלבד (וסמיילי מזיע)".


      טיפים, שיטות וחוויות ניקיון נוספות של ריצ'י פז