יומנו של מנקה: למגר ריחות חריפים של סיגריות וצבע לשיער

עד לפני כמה שנים הייתי מעשן קבוע. קופסה עד קופסה וחצי ביום בלי להרגיש בכלל. כשעברתי את גיל 30 החלטתי שאני חייב להפסיק עם המנהג המגונה הזה שעושה לי כאילו כל כך טוב על הלב. האמת שגם המחיר התחיל להרוג אותי ולאט לאט נגמלתי מהאהבה הכוזבת הזאת, למרות שמידי פעם אני חוטא וגונב אותה לסטוץ חד פעמי.

ביום שלישי אחר הצהרים אני מגיע למספרה של איציק. המספרה ממוקמת ברחוב דיזינגוף בתל אביב ועמוסה בנשים הממתינות למגע ידי הקסם של הספר שלהן. אחת עושה פאן ואחרת הגיעה להחלקה. בשלישי בצהרים כמו שעון שוויצרי, איציק סוגר את העסק ויוצא לסייסטה, כמו איטלקי טוב.
איציק ורוב לקוחותיו עדיין מכורים לאהבה הנכזבת, לסיגריה. מה שאומר שבמספרה שלו אין איסור על עישון, והאמת שרוב לקוחותיו מעשנות. כשאני מגיע המקום ריק ומחכה רק לי. ברגע שאני פותח את דלת המספרה אני נשטף בגל ריח של שיער חרוך, פאן, בושם, צבע לשיער וכמובן, עשן סיגריות. כמו בושם שאי אפשר לטעות בריחו, כך גם ארומת ריח המספרה. מיקס ייחודי שכזה.

אני משאיר את הדלת פתוחה וניגש מיד למשימה. למרות שאיציק מעשן, אחת הדרישות שלו היא שאעשה הכל כדי להילחם בתמהיל הריח הזה בכל פעם מחדש – ותאמינו לי שאני עושה הכל כדי למגר את הצחנה הזו. הטריק פה הוא חומרי ניקוי בעלי ניחוח חזק וייחודי, כאלו שגם משרים תחושת ניקיון. אחרי שאני מסיים לטאטא את הרצפה מכל שאריות השיער, אני ניגש למלא את הדלי ביחס בלתי פרופורציונאלי של חומר ניקוי מול מים. אני שופך כמות נכבדה של נוזל לניקוי רצפה בניחוח וניל ומקציף אותו עם מים. אחרי שה"בושם" מריח כמו שצריך, אני מתחיל לשטוף את הרצפה מהחלק האחורי לכיוון הדלת. אני ממש משתדל להרטיב את הרצפה שהחומר יישאר עליה הרבה זמן עד שיתאדה וכה גם החלל עצמו יספוג את הארומה.

מתחת לדלפק הקבלה, בין הכיסאות המסתובבים, מאחורי ספת ההמתנה ובקיצור בכל פינה במספרה, אני עובר עם המגב החתיך שלי ומבריק את הרצפה. כשאני מגיע לדלת הכניסה אני שופך את שאריות המים למדרכה, ויוצא החוצה להמתין שהרצפה תתייבש. בזמן הזה אני בדרך כלל מקבל גל של מבטים שצורבים לי את הגב או את העיניים. לא כל יום רואים "ספר" שרירי עם גופיה שמנקה את המספרה שלו...כביכול. אני לוקח את התפקיד הזמני הזה בכיף, נותן לכן היפות והיפיים ליהנות מהספק.

כשהרצפה מתייבשת אני ניגש למלאכת ניקוי השולחנות. יש 4 עמדות במספרה שעשויות מעץ. אני מפנה לי את כל העמדות ממסרקים ומספריים ומרסס כמות נכבדה של ספרי לניקוי עץ. אני נותן לחומר להיספג לכמה שניות בעץ, ורק אז אני עובר עם סמרטוט. ככה אני גם מחדיר את הריח לעץ, גם מעניק לו לחות וגם מנקה אותו מהיסוד. כבר יחס הריחות משתנה. הווניל וריח הספרי הופכים אט אט להיות דומיננטיים.

משם אני עובר לכיסאות העור המפוזרים במספרה. חמישה במספר פלוס ספה. לעסק הזה יש לי נוזל מיוחד ששומר על העור. אני שופך ממנו על סמרטוט נקי ובתנועה מעגלית עם כיוון השעון אני כאילו מורח שכבה של וקס על העור.ההבדל הוא מידי. הברק והריח מיד מעניקים לספה ולכיסאות לוק אחר. ממש מייקאובר במספר רגעים בודדים. ככה אני עובר כיסא אחר כיסא ולא פוסח על אף פינה.

לקראת הסוף אני ניגש לכל עמדה ומשפריץ על המראה שממולה חומר הברקה שמותאם למשימה. ככה אני שוב הורג שתי ציפורים במכה: גם מבריק ומענקי חיות למראה, וגם מוסיף ניחוח לימוני חזק של ניקיון לחלל.

כך בהליך לא ארוך מכת הריח של השיער החרוך, הפאן, הצבע לשיער וכמובן עשן הסיגריות, מתחלפים בריח של וניל, עץ, לימון ועור חדש. לסיום, אני ניגש לעמדה של הפקידה ומניח את המקלות ריחנים שקניתי במתנה לאיציק. עם הניחוח הייחודי אני נועל אחרי את המספרה, כדי שתספוג כמו תבשיל בתנור את מיקס הריח החדש שלה.


עוד טורי ניקיון שיעשו לכם חשק לקרצף את הבית