יומנו של מנקה: כשיש שניים זה לנקות פעמיים

השבוע חזרתי לדירה של "וול סטריט", למי מכם שלא זוכר, מדובר באחד מהלקוחות הצעירים והאמידים שלי. החתיך הזה בנה את עצמו ואת תיק ההשקעות שלו מאפס. בזמן שהוא נכנס לעשור השלישי של חייו וחשבון הבנק שלו חגג את יום ההולדת המיליון הראשון שלו. בזמן שהוא מקפיד לשמור על גזרה חטובה, הוא דואג לגרום להשמנת יתר של חשבון הבנק. אל תבינו אותי לא נכון, אני הכי מפרגן. לא סתם המציאו חכמים ממני את המשפט: work hard play hard, ו"וול סטריט" שלי לגמרי מיישם אותו.

משימת הניקיון אצלו בבית הייתה מהקלות ביותר. הוא בחור מינימליסטי, מה שאומר שאם זה לא שייך לדירה או לעיצוב או למיקום, זה פשוט לא יהיה שם. תוסיפו לזה את העובדה שהדירה שלו כולה מרושתת. לא, לא במצלמות אבטחה, אלא בריחנים אלקטרונים, שמרגע שהם מזהים תזוזה בחדר, הם מיד "יורים" ניחוח לחלל החדר שיבשם אותו בשניות.

"וול סטריט" חולה ניקיון, כל כך חולה שהוא דואג לא לכלכך את הבית בעצמו. ובכל רגע נתון שאני לא נמצא בדירה, אז ה-irobot שלו מחליף אותי. מעולם לא פגשתי רווק שגר לבדו וששובר כל כך הרבה סטיגמות כמוהו. עד שנכנסתי השבוע לדירתו.
מהרגע שפתחי את דלת דירת הדופלקס, משהו באוויר היה לי שונה ומוזר. חלל הסלון היה נראה לפתע קצת לא מאורגן.

כשהתקדמתי לכיוון המטבח שהיה ידוע בניקיונו ובמינימליסטיות שלו לפתע היה עמוס בכלים. כוסות יין על השיש ובכיור, צלחות שלא הוכנסו למדיח והגרוע מכל, על הכיריים עמד לו מחבת לאחר שנעשה בו שימוש. רחמנא ליצלן, מה עבר על הלקוח שלי. לפני שהתחלתי בכלל לנסות ולהבין אם הבחור לקח קורס בישול, אם הסדר והניקיון המופתי שלו פג וחלף מהעולם, התחלתי במלאכת הניקיון.

כן אומנם אני גבר, אבל אני אשבור את הסטיגמה שאי אפשר לעשות כמה דברים במקביל: גם לנקות את הדירה, שהפעם זקוקה לזה כמו שריקי גל זקוקה לקאמבק, וגם להבין מבין הרמזים שפזורים ברחבי הדירה, מה השתנה אצל "וול סטריט".
אני פותח את הארון שמתחת לכיור ושולף את הפח הענק והכסוף שמחכה לי שם. הוא די עמוס, מה שלא אופייני לו. אני מוציא ממנו את השקית וזורק לתוכה את כל הלכלוך שנמצא בחלל המטבח. בקבוקי יין ריקים, שאריות של קליפות ביצה מהחביתה שמישהו הכין שם, קרטון חלב ריק ועוד. משם אני עובר לסלון עם המטאטא ובזמן הטאטוא אני סורק עם העין אם ישנה אשפה וככל שיש אני זורק אותה לשקית הזבל שמלווה אותי תקופה ארוכה...של כמה דקות...את מערום האבק אני מיד מפנה עם היעה ומשם לשקית. יעילות, לא? אבל עדיין לא הצלחתי לפצח את השינוי בדירה.

ברגע שנכנסתי לחדרו של הדייר הכל השתנה. החליפה שלו הייתה זרוקה על הרצפה מצד אחד של המיטה, ומן העבר השני הייתה מונחת שמלה שחורה ודקיקה. לצד נעלי העקב שלה היו מונחות נעלי העור האיטלקי שלו...התמונה מתחילה להתבהר... ארון הבגדים היה פתוח למחצה וכשהצצתי פנימה לדאות אם אני צריך לסדר מחדש את החליפות שלו שהגעו מניקוי יבש, גיליתי שישנו חלק בארון ש"שייך" למישהי עם הבגדים שלה! אבל זה לא נגמר שם. בזמן שאני מבריק לו את החדר ומסדר את ערימות הבגדים המלוכלכים לניקוי היבש, אני מגלה שחדר המקלחת נראה כמו אחרי הפגזה ועל המראה מצויר לו לב מאודם.

קלישאה אבל מרגש. פיצחתי את המקרה. "וול סטריט" שלי מאוהב, וזה לא משהו חד פעמי. מעודד מהמראות הקשים סביבי, אצתי למערכת הסטריאו. בלי לחשוב שמתי לי את לנה דל ריי, והתחלתי במלאכת הברקת הבית. מאוהבים מאוהבים, אבל אני לא אשאיר שום סימן שיכתים את הבית הזה. אני מתחיל לעבור עם מטלית ספוגה בחומרי ניקיון על כל פינה בבית: על השיש במטבח, השולחן בסלון, פינת הישיבה בכניסה, השידות ליד המיטות, דלתות הארונות, מוצרי האלקטרוניקה השחורים וגם (לאחר התלבטות ארוכה) את המראה שמוכתמת בלב אדום מאודם. משם כל שנותר היה למרק את הרצפה עם חומר ניקוי, כשברקע לנה שואלת את עצמה if you still love me when I'm no longer young and beautiful, אני מאושר בשביל "וול סטירט", ומאחל לעצמי את אותו הדבר.


עוד חוויות ניקיון מרתקות של המנקה שלנו ריצ'י פז