יומנו של מנקה: הסוכה הנקייה שריצ'י בנה לשלומית

בנינו אני מרגיש קצת כמו במרתון. הריצה המטורפת הזאת מחג לחג, מבית לבית, מארוחה לארוחה קצת עייפה אותי. למרות שרוב הזמן אני בחופש כמו כל בית ישראל, אני מרגיש שאני זקוק למנוחה רק מהריצות האלו. אני מתעורר ביום ראשון אחרי סוף השבוע של כיפור ואומר לעצמי: זהו אחרי סוכות חוזרים לשגרה.

ואם בסוכות עסקינן אז איך אפשר בלי שלומית. שלומית היא הלקוחה שלי מרחוב שיר, רק שלהבדיל מ"השיר" המפורסם של החג, מי שבונה את הסוכה בסופו של דבר כל שנה זה אני. את הטריק של בניית הסוכה בבית שלומית מייבאת מאחותה בבני ברק שם התופעה הזאת נפוצה. כל שנה שלומית מארחת בסוכתה ערב רב של בני משפחה וחברים, ותמורת תשלום סמלי אני נדרש להוסיף למשימת הניקיון שלי, גם את בנית הסוכה של שלומית ובעלה.

אז איך בונים סוכה בתוך דירה? מאד פשוט, כל מה שצריך זה מרפסת פתוח ורחבה. בבני ברק הם כל שנה פשוט סוגרים את המרפסות בבנייה של סוכות. זה קריאטיב יהודי של כשרות ונוחות: גם סוכה מתחת לכיפת השמיים וגם במרחק פסיעה מהבית.

כשאני נכנס לדירה, שלומית כבר עמלה כמו נמלה לעשות טלפונים כדי שמישהו לא ישכח מלקבל הזמנה. אני ניגש ישר למשימה של מציאת המוסיקה הנכונה. הפעם זאת נורה ג'ונס. יום ראשון, תחילת שבוע, אני צריך אותה ברקע של הניקיונות שלי. מבחינתי זה בדיוק כמו מציאת השיר המתאים באימון כושר. כשהמוסיקה עושה לך טוב, האימון יהיה אפקטיבי, וכשהמוסיקה עושה לי טוב, הניקיון יהיה ברמה הכי גבוהה שיש.

קודם כל אני מתחיל בטאטוא הסלון והחדרים. מכל חלל אני אוסף את ערימת האבק והלכלוך, ומאחד אותם לערימה אחת גדולה שמושלכת מיד לפח האשפה. בגלל ששלומית לא אוהבת להרעיש לשכנים, היא מציידת אותי בשואב אבק גם בשביל השטיחים אבל גם בשביל להצליח לנקות את החללים מתחת לרהיטים. אין לי שום דבר נגד שאיבת אבק. פה לא תמצאו אותי יוצא חוצץ כנגד המודרנה, להיפך, אני מאמץ אותה בחום.
אחרי שהשטיחים נקיים בכל החדרים אני מגלגל אותם כמו פסטלים ומניח בצד החדרים. פה נכנס היתרון הכפול של המרפסת של שלומית. אם אומרים שלכל סיר יש מכסה אז לכל מרפסת יש חור ניקוז, וכשיש חור ניקוז, אפשר להתפרע עם המים.

אני ממלא את הדלי בנוזל הניקוי של הרצפה, וכמה נגיעות של אקונומיקה וניגש למקלחת, שם זרם המים כבר דואג לאחד את ה"חתן והכלה" בשטף קצף שגדל בדלי בכל שנייה. כמו שברמן ממלא את הכוס בחצי או שליש של בירה, ככה אני ממלא את הדלי שלי משקה שיעשה טוב לרצפה.

בכל חדר אני משנה לי את הנעימה, ודופק סלאו צמוד עם המגב החתיך שלי מהבית. קודם כל אנחנו רוקדים בחדרים עם הסמרטוט הספוג בנוזלים, ואחר כך בסיום כל חדר, זה רק אני והוא בלי תוספים. ככה אני מנקז בעזרתו את כל המים המלוכלכים. אחרי שהחדרים מריחים נפלא, והסלון מבריק אני ניגש למרפסת ומקרצף אותה ביסודית שתהא שווה לרמת ההברקה בסלון מכיוון שהיא הולכת להפוך לחלק בלתי נפרד ממנו בימים הקרובים.

"כשהבסיס" מוכן, אני ניגש להתחיל במלאכת הרכבת הסוכה. היום זה כמו לגו, לא צריך יותר מידי מאמץ והשקעה. את הברזלים שהם השלד אני מחבר בזריזות לצורה המתאימה. מעליהם אני מניח את קורות העץ בשתי וערב כדי שהסכך לא ישקע פנימה לסוכה. ולבסוף, אני מניח את הסכך המודרני שלה, שמגולגל עוד משנה שעברה, ופורס אותו מעל הסוכה שלה. זהו. הבית נקי והסוכה מוכנה לנכדים של שלומית שיגיעו לקשט לה אותה.

עוד חוויות ניקיון משעשעות של ריצ'י פז