וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יומנו של מנקה: לנקות חיים של נופל

ריצ'י פז

13.9.2013 / 8:45

טור מרגש של ריצ'י פז המגיע לביתו של חייל נופל ומתבקש לנקות את חדרו מבלי להזיז מילימטר את החפצים האישיים שאם החייל משמרת ונוצרת

אף פעם לא ידעתי אם אפשר באמת להתייחס ליום כיפור כסוג של חג או לא. בין אם אתה חילוני או דתי, אני חושב שייחודיות של היום הזה הוא בניסיון לצוות עלינו לעצור הכל ולהתבונן לרגע פנימה לנשמה, כאדם ולראות איפה אפשר להשתפר. גם עבורך וגם בעבור אחרים. יומיים לפני כניסת "החג" הזה אני הולך לנקות אצל חנה שגרה כאילו בתל אביב אבל בשוליים הרחוקים, ברחוב דרך השלום.

הבית לא גדול, 3 חדרים וסלון. חדר אחד תמיד סגור. רק כשאני מגיע לנקות את הדירה, היא פותחת את הדלת ומרשה לי ולה להתאוורר לרגע עם ניחות ואוויר הזיכרונות. חנה איבדה את בנה במלחמת יום כיפור. וכל שנה עוברת לי המחשבה בראש, כמה היום הזה קשה לכל אדם, וכמה הוא עוד יותר קשה לחנה.

מהיום שהבן שלה נפל במלחמה, היא לא הזיזה דבר בחדר. היא הפכה אותו לסוג של מוזיאון לבנה, לסוג של כרטיס טיסה לעבר, לתקופה ההיא שהוא עוד היה חי. בניקיון החדר הזה אני נזהר במיוחד, עשרות מונים יותר מניקיון שאר הבית שלה.
חנה נתנה לי הוראות מאד ברורות לגביו. כן לנקות את החדר, אבל לנקות בצורה כזאת שלא תשמיד את ריחות וסימני העבר. זאת אומרת שאת הרצפה אני מטאטא, ואחר כך שוטף, אבל שוטף בזהירות. בלי לשפוך כמויות של מים, רק עם המגב, כדי שהשטיפה תהיה מבוקרת. בלי להזיז אף רהיט. בכוונה לנסות ולתמרן עם המגב מתחת למיטה ומתחת לספריה, כדי שחלילה משהו באנדרטה החיה הזאת לא יזוז ממקומו.

לאחר הרצפה אני דואג לעבור על הרהיטים עם מטלית וחומר ניקוי. גם שם יש לי הוראות ברורות. אסור לחומר ניקוי להיות בעל ריח חזק מידי. אסור להזיז את החפצים שמסודרים בדיוק מושלם על השולחן ועל השידות, פי שהיו הם מסודרים לפני 40 שנה. ואם אני נאלץ להזיזם, זה יעשה בצורה פרטנית, ורק שאני אסיים עם חפץ אחד אעבור לשני. זה בדיוק מה שאני עושה. קודם מנקה בזהירות את סמל היחידה, מחזיר לחפץ הבא, למחברת החצי ריקה. הכל בעדינות ובסדר מופתי שבטעות לא אנקה פיסה מההיסטוריה היקרה הזאת.

את השידות בספרייה שעליהם מונחים הספרים שכל כך אהב אני מנקה רק היכן שהעץ חשוף. אני לא מוציא את הספרים ממקומם. זה מחייב אותי לפני זה לעבור עם מקל נוצות שמנקה את האבק כדי שאחר כך אעבור עם מטלית ספוגה קלות בחומר ניקוי, האבק לא יהפוך לסימן אפור על הגבול שבין הספר לעץ של השידה. ניקיון מאד מסודר כאמור.

את ארון הבגדים אני נדרש לנקות גם כן מבחוץ, ומבחוץ בלבד. חומר הניקוי גם פה צריך להיות עם הניחוח החלש ביותר, ושאין אחד כזה בנמצא חנה מבקשת ממני לנקות זאת עם מטלית ומים, כדי שברגע שהיא תפתח את הארון, להסניף את הבגדים שעומדים כל כך הרבה שנים, לרגע זיכרונותיה וניחוח בנה יתעוררו שוב לחיים.

מעל המיטה ישנם עוד שני מדפים, עליהם מונחות תמונות ממוסגרות של הבן. ארבעה תמונות ממסלול חייו, ואחת מגיוסו לצבא. את האחרונה חנה הוסיפה לאוסף. זה השינוי היחיד שהיא הרשתה לעצמה לעשות בהיסטוריה שהיא כל כך דואגת לשמר.

במדפים האלה הכי קשה לי לנקות. אני קודם כל מעביר בזהירות את המקל כדי לאסוף את האבק, ואז אני מתחיל לנקות את החפצים והמדפים מצד אחד לשני. אני לוקח תמונה אחר תמונה, מבריק להן בזהירות את הזכוכית. משם אני לוקח מטלית נפרדת עם חומר מיוחד כדי לנקות את מסגרת התמונה שעשויה מפרזולים מיוחדים. החומר הזה מנקה את הברזל ומעניק לו בו בזמן חיים. הדיסוננס הזה כל פעם מזיז לי את הלב מחדש בזמן הניקיון. אחרי שאני מסיים לנקות את התמונה, אני עובר על החלק הפנוי שעל המדף עם המטלית הרטובה ורק לאחר שהוא מתייבש אני מניח אותה ועובר לתמונה הבאה.
התמונה האחרונה היא שלו. כשאני מנקה אותה, אני תמיד עוצר לרגע ומסתכל באדם שבה. להבדיל מבתים אחרים שאני מעביר ויש על התמונה מבלי להתייחס לפרטים, שם אני עוצר לרגע. אדם חי כל עוד זיכרונו חי, ולמרות שלא הכרתי אותו, אני מעלה אותו על זכרוני ביום הזה בשנה.

כשאני מסיים לנקות את הדירה, חנה עושה סיבוב אחרון בחדר ומוודא ששמרתי על הכללים, ושהבן הנופל עדיין חי בארון הבגדים.

לכל טורי הניקיון המרתקים של ריצ'י פז

  • עוד באותו נושא:
  • ניקיון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully