מגדלים תוכים? ככה תנקו את הלכלוך שמסביב

קוקו הוא שמה של אייקון האופנה, אבל במקרה הזה מדובר בקוקו שלי. לא מעצבת בגדים, אם כי מגדלת ציפורים. מכאן, גם מגיע שמה, כי עם כל הכבוד כשמישהי שורקת לך במקום לענות לך תשובה לשאלה, וכשהיא שוזרת את הנוצות שנשרו מהציפורים שלה בשערה, אז כנראה שגם היא הפכה קצת לקוקייה.

את הניקיון אצל קוקו שלי אי אפשר להעביר בלי מוסיקה. כמות הציוצים של כל הציפורים הלא וירטואליות שנמצאות אצלה יכולה להחריש את האוזניים. ולא, הן ממש לא מוגבלות רק ל-140 תווים. אני רק מודה לאלוהים שאני לא גר באזור שלה.

השעה תשע בבוקר, אני יוצא מהדירה שלי יחד עם כלי הניקיון, ומניח אותם על הסטנד המיוחד שהכנתי על האופניים. כמו שהגולשים מניחים את הגלשן על הקטנוע שלהם, ככה אני מניח את המגב שלי בדרך לעוד יום של "גלישה" על המים והסמרטוטים. כשאני מגיע לרחוב של הלקוחה שלי אני שומע את הציוצים של הציפורים מלמטה. כשאני מגיע לדירת הגן שלה אני נכנס עם האופנים לגינה ומניח אותן מתחת לעץ הגויאבה שלה, על הדרך אני קוטף לי אני קוטף לעצמי מהפרי השנוי במחלוקת, נותן לה ביס עסיסי ונכנס במרץ ואנרגיה לעבודה.

הדלת תמיד פתוחה. גם אם הייתי מצלצל בפעמון קוקו לא הייתה שומעת בגלגל שה"טוויטר שלה" לא מפסיק לעבוד. היא מקבלת אותי מחויכת כהרגלה ומציעה לי פונץ' מיד בכניסה. אני לוגם קצת, מחייך לה לאות תודה, שם את האוזניות וניגש למשימה. צריך להבין שבכל חדר מבין 3 חדריה, פזורים להם לפחות שלושה כלובי ציפורים, ובמילה אחת: בלגן. תנסו לדמיין, שמתחת לכל כלוב כזה, מתחבא לו מצבור לכלוך שמורכב מגרגרי האוכל והגרעינים שקוקו מאכילה את הציפורים המזמרים, וזה בנוסף לנשורת שפזורה בכל רחבי הרצפה. תוסיפו לזה את הנוצות המהממות שנושרות מהציפורים עם הגיל לרצפה ולסיום תקנחו בתוספת של לכלוך "טבעי" כמו שאני קורא לו.

גם פה צריך לעבוד לפי תוכנית סדורה. איסוף, שאיבה, טאטוא, ניעור ושטיפה. למשימה הזאת אני חייב מוסיקה שתנחה אותי, ואם כבר ישנן ציפורים אקזוטיות ברקע, אז מה יותר טוב ממוסיקת טבע מרגיעה בזמן שאני מתחיל לצחצח לקוקו את הצפארי הפרטי שלה.

קודם כל איסוף. אני עובר חדר אחר חדר ומרים בזהירות יתרה את הנוצות הנדירות שנשרו ועורם אותם על השולחן בכניסה. זאת כמובן לפי הוראה מפורשת של קוקו מכיוון שהיא משלבת אותן בתכשיטים שהיא עושה ומוכרת בנחלת בנימין. היא קצת מזכירה לי בקטע הזה את "גרינפיס" (הלקוחה האקולוגית שלי). שתיהן דואגות וממחזרות את היופי הזה שבא מהטבע.

בזמן שקוקו מתיישבת לה לצד השולחן כדי לנבור בנוצות החדשות שאספתי עבורה, אני לוקח את שואב האבק ומתחיל לשאוב לרצפה שלה את הצורה. זה הפיתרון הכי טוב, כל גרגיר קטן, כל גרעין, כל נשורת נעלמים להם מיד בחתיכת הפלסטיק הזאת. אחרי שאני מסיים לשאוב את הרצפה אני עובר לשטיחים, בסיום המשימה אני דואג לגלגל אותם ולהניח לאוורור על הגדר בכניסה לביתה.

כשאני חוזר לדירה הרצפה כבר בלי משקעים ומפגעים, אבל תמיד לפני שטיפה מומלץ להעביר עוד טאטוא אחד שלא יהרוס את ההברקה. השאריות שנערמות מועברות ליעה ומשם לפח. זהו. בדיוק בזמן לשטיפה המוסיקה באוזניי משמיעה לי אווירה של זרימת נחלים, וכל שנותר לי הוא להתחיל להבריק לה את האריחים.

אני ממלא את הדלי במים קרים וצוננים, ושופך את נוזל הניקוי עם ריח ידידותי לציפורים (היא טוענת שהן גם אלרגיות לחומרים מסוימים), וכשמוסיקת הנחל מתחילה להגביר את הקצב אצלי באוזניה, אני מתחיל להרטיב לקוקו את כל הרחבה.

אני הכי אוהב לשטוף דירות גן. אני מחכה לרגע שבו אני מסיים את השטיפה, פותח את הויטרינות של המרפסת, ורואה איך בשנייה הרוח החמימה מייבשת לי את הרצפה בלי שום סימנים של הליכה. אחרי שהיא נותרה יבשה, אני מחזיר בזהירות את השטיחים שהתאווררו בינתיים באוויר השכונה. פתאום, שהכל מסודר, אני יכול להכיל את העבודה שיש פה כל כך הרבה ציפורים, גם משום מה הן תמיד נרגעות אחרי שאני מצחצח להן את החדרים. מפונקות. בדרך החוצה קוקו מגישה לי את המעטפה, שבתוכה תמיד מחכים לי השטרות ואיזו נוצה חדשה.

לכל הטורים המרתקים של ריצ'י פז