יומנו של מנקה: לנקות בובות חרסינה בלי להרגיש פיל

אומרים שבכל עיר גדולה, יש נציגות של הקהילה הסינית. בדרך כלל השם הגנרי של המקום הזה יקרא "צ'יינה טאון". בפעם האחרונה שבדקתי, טרם הוקמה שכונה כזאת שמוקדשת לסינים בתל אביב. אבל לי זה לא משנה, כי לי יש את מיס צ'יינה הפרטית שלי. היא גרה עם בעלה וילידיה בשדרות חן. מיס צ'יינה מבוגרת, וכל עיסוקה ב-20 השנים האחרונות הוא איסוף וליקוט של בובות חרסינה.

אל תרימו גבה, יש הרבה מאוד אספנים בחיים האלה, מכל סוג ומין והקטע של מיס צ'יינה הוא החרסינות. כמות הפריטים שברשותה לא מביישת את מוזיאון המורשת הסינית. לא מדובר באוסף שמעטר רק את המזנון בסלון או את השולחן בכניסה לדירה. בובות החרסינה שלה נמצאות בכל פינה. על הקירות, על המדפים, על השולחנות, בקיצור בכל פינה שאליה מסובבים את הראש.

בפעם הראשונה שהגעתי לדירה שלה הופתעתי מגודל משימת הניקיון הייחודית שמחכה לי, כמו גם מהעובדה שבחיים לא ראיתי אוסף שכזה. גודל הבובות ככף ידי, מה שלגמרי נתן לי את התחושה שאני בממדים של פיל, מה שאומר שאני צריך להיזהר בכל צעד שאני עושה בחנות הפרטית שלה.

בתור ילד, אימא שלי אמרה לי תמיד שעצלן עובד פעמיים, ושתמיד עדיף להתחיל עם המשימה הקשה יותר ואז לעבור לקלות. מניסיוני אצל מיס צ'יינה זה בדיוק מה שאני עושה. אני מתחיל לפנות לאט לאט את המדפים והשולחנות מבובות החרסינה. אני דואג לנקות אותם מאבק עם כפפה מיוחדת שמיס צ'יינה רכשה עבורי. בדירה שלה אני רוקד עם הידיים. נוטל את הבובה, מלטף עם הכפפה, היא מחייכת, אני מבסוט כי היא נקייה ומשם אני מניח אותה בזהירות.

ככה אני עובר בובה אחר בובה. מכל סוג ומכל מין ומעסה אותן בעדינות בידי מהאבק שעוטף אותן. זה לוקח זמן, אבל זאת השיטה היחידה. למדתי. בפעם השנייה כשהגעתי למיס צ'יינה בטעות מיהרתי ואחת מהבובה צנחה למשכב על הרצפה. כמו שהיא הייתה יפה, כך היא הייתה עדינה וחלקיה התפוצצו לרסיסים. מיס צ'יינה הייתה גמורה מזה, כאילו היה מדובר באחד מילדיה. מאז, למדתי שאני חייב להיות זהיר אצלה.

מצחיק אותי כל פעם שאני מלטף את האבק לשלום מהבובות, בעלה של מיס צ'ינה יושב על הספה ובוהה בהן, כאילו הן מדברות איתו. אין לי מושג אם הוא באמת אומר משהו, כי למשימה כזאת עדינה ומדויקת אני חייב מוסיקה שתאפס אותי. וזה בדיוק מה שאני שם לי באייפון.

אני עובר בצורה יסודית חדר חדר, עד שכל הבובות מבריקות ונקיות. מיס צ'יינה תמיד עוקבת אחרי. בכל פעם שאני מסיים חדר, היא נכנס בחשאיות ומוודא שלא הזזתי במילימטר אחד את הבובות ממקומן.

זהו, הגיע הזמן להזיז קצת את האגן. אני נכנס למטבח מוציא את הדלי מתחת לכיור שופך כמות נכבד של בושם, סליחה נוזל לניקוי הרצפה. קצת מים בשביל התסיסה, וג'ורג' מייקל ישר באוזניה. הניקוי של בובות החרסינה הוא "פור פליי" עבורי למשימה האמתית שמחכה. הרצפה.

שם אני יכול להשתחרר ולהתפרע. אני מטביע את הסמרטוט בדלי, סוחט אותו, ומתחיל בדאנס עצבני של ניקיון. מדהים כמה המוסיקה משפיעה על המשימה. וכמה הפיל הזה יכול להתפרע בחנות החרסינה מבלי שמשהו יקרה.

כשאני מסיים את משימת הניקוי, אני מוודא שהכל חזר למקומו בצורה מדויקת, כי אני יודע שמיס צ'יינה בעקבותיי. לסיום, אני נוטל את מטהר האוויר הייחודי של מיס צ'יינה, ודואג לפזר מריחו ברחבי הבית. שהיא והבובות יהיו מרוצות. בכל זאת, אלוהים ומיס צ'יינה נמצאים בפרטים הקטנים.


עוד חוויות ניקיון מרתקות של ריצ'י פז