יומנו של מנקה: עיצוב שחור מטשטש סימני לכלוך?

אחת הסיבות שתל אביב זאת ה-עיר ב-ה' הידיעה, היא בגלל שכל דקה משהו קורה פה. בכל שנייה יש מפגש אקראי שמוביל למשהו שאף אחד מהצדדים לא ציפה. וכך היה בשישי האחרון. בזמן שאני חוזר ברגל מאימון על רחוב אבן גבירול. שומע צעקה: "ריצ'י". אני מסתובב לאחור ומבחין ב- LA הלקוחה שלי מנווה צדק, בדיוק יוצאת מהבניין לעברי. איך בשנייה הפרקליטה המקצועית הפכה לילדה מתלהבת בת 16 כשהיא פגשה בי. כשהבוסית הפצצה מתלהבת לראות את המנקה שלה ברחוב, אני מרגיש טוב עם עצמי.

LA מספרת לי שבדיוק סיימה פגישת עבודה בבניין עם לקוח שהתלווה אליו חבר. היא מורידה את המשקפיים מצביעה לכיוון הלובי ושם אני רואה את גבר מעל גיל 50 הכי מרשים שיצא לי לראות. קלאס ברמה הגבוהה ביותר. היא כותבת לי על היד את המספר שלו "הוא מחפש מנקה" היא לוחשת לי.

באותו ערב אני יוצר קשר עם AK47 (בהמשך תבינו למה בחרתי בכינוי הזה). הקול עבה, הדיבור קצר וענייני, העסקה נסגרת בדקה וחצי, והתמורה הכספית? בעננים. אני מגיע למחרת לבניין דירות החדש והנוצץ. השומר עודכן שאני אמור להגיע. אני מקבל מפתח ועולה לקומה ה-16. אני פותח את הדלת בסקרנות ונכנס. חושך. לא, לא כי אין אור. אלא חושך! שחור. אני מדליק את האור ומגלה להפתעתי שכל הלופט ההיסטרי שלו בלב תל אביב עוצב בצבע השחור עם קווים מאד ברורים. הרצפה בכל הבית עשויה משיש שחור שיובא משאריות של הר געש שהביע את זעמו באיטליה לפני עשרות שנים. התקרה מחופה כולה בקורות עץ כהה שיובא במיוחד מיערות עב ברוסיה הרחוקה, והקירות מחופים בזכוכיות.

לקח לי כמה דקות לנסות להרגיע את עצמי ואת המוח שלי מהתעתועים ששנינו התחלנו לדמיין. לרגע הרגשתי כמו ילד שנכנס למבוך זכוכית של מבוגרים. שכל חדר הופך לחלל וכמו החלל – הוא אין סופי. נגשתי לארון הציוד במטבח המפואר. לחיצה קטנה עם האצבע על הארון גורמת לו להיפתח לבד ובשקט חרישי. כמובן שהיו מונחים שם כמו מסדר, עשרה סוגים של חומרי ניקוי לרצפה, כי למי יש כוח לחשוב מה הכי מתאים, כשיש כסף. רקחתי לי קוקטייל של היגיינה וניקיון שפכתי לדלי, ולא סתם דלי – אלא deli מעוצב בסטייל שבטוח שווה יותר משכר הדירה החודשי שלי. משם ביחד עם המגב, התחלתי לחקור את הבית.

צבע שחור זה צבע מושלם להסוואה. אי אפשר באמת לדעת אם משהו מלוכלך בבית כזה. לא זו בלבד, שחור גם מסתיר פגמים (פיסיים). גם אם הרהיטים או השיש מקבלים מכה, בשחור יהיה קשה להבחין בזה. אני ממשיך את הניקוי שלי עם המגב על הרצפה שנראית נקייה בכל מקרה, ותוך כדי אני מנסה להבין אם כוח המשיכה חל בבית הזה או שאני סתם מדמיין את עצמי הולך על התקרה מההשתקפות.

הסלון ריק כמעט לגמרי, למעט שתי ספות לבנות שבוהקות כמו זוג עיניים. מול הספות עומדת שידה ארוכה כאורך הגלות עמוסה בתמונות ממוסגרות, ומעל לשידה מותקן על הקיר מסך פלזמה בגודל של תל אביב. אני מתקרב עם המגב לאזור השידה ואז אני מרגיש שעליתי על משהו. אני מתכופף להרים את החפץ ומגלה להפתעתי כדור אקדח עשוי זהב, עם הקדשה "לבוריס". אני מניח את הכדור על השידה ואז מבחין בפעם הראשונה שבמקום תמונות ברחבי הדירה, יש מסגרות, אך בתוכן אין תמונות אלא נשקים, נוצצים בכל מיני סוגי זהב. עכשיו נופלים לי כל הז'טונים, בזמן שאני מבריק את הזכוכיות עם קבוצה של עיתונים. בוריס הוא סוחר נשק.

אני מסיים להבריק את כל המראות בארמון ורסאי השחור, ומדובר משימה ממש לא קצרה. חומר הניקוי הספיק לי בקושי למראה האחרונה. רק אחרי שיש השתקפות מושלמת במראה, אני נרגע. כל הנשק הזה מסביב הכניס אותי לסטרס. רק בסוף שאני מריח ומרגיש ניקיון מכל פינה של הדירה אני נרגע. לוקח נשימה ואת המרשרשים שמחכים לי במעטפה בכניסה, סוגר את דלת הדירה ויוצא מההזיה. עד הפעם הבאה, אם תהיה אחת כזו, אדאג להופיע עם שחפץ.

לכל הטורים המרתקים של ריצ'י פז