תקרת הזכוכית, מסתבר, מפריעה לקידום נשים גם בבריטניה הנחשבת כנאורה לכאורה בתחום המגדרי. זהה חדיד, האדריכלית בריטית ממוצא עיראקי, שנחשבת לאחת הפיגורות המוערכות בעולם האדריכלות ומאופיינת בסגנון עתידני-דיגיטלי, ביקרה את המתרחש בבריטניה ביחסה לאדריכליות. דבריה של חדיד הובאו בראיון לעיתון "אובזרבר" מבית "גרדיאן" הבריטי, בעקבות מחקר שהתפרסם ב- ARCHITECT'S JOURNAL. המחקר בחן את מצבן של נשים העובדות בתחום האדריכלות ומנתוניו עלה כי שני שליש מהן חוו אפליה וחוסר קידום על רקע היותן נשים. 61% מהנשאלות במחקר זה אף טענו כי בבואן ללקוח הן חשות אכזבה מצידו על עצם העובדה שאישה - אדריכלית היא שמנהלת את העניינים מולו, ולא גבר. עוד עלה במחקר, כי האדריכליות משתכרות פחות בהרבה מגברים המשמשים בתפקיד זהה.
בראיון המדובר, הוסיפה חדיד כי קשה מאוד לנשים לעבוד כאדריכליות בבריטניה. "אנשים כאן שמרנים ומפלים לרעה את הנשים בתחום האדריכלות, לטובת האדריכלים הגברים". לדעתה, לא השתנה דבר בנושא האמור בשלושים השנים האחרונות, וכי הדעה הרווחת היא שלנשים מתאים יותר לתכנן בתים, וילות, מרכזי נוחות ופנאי ולא יותר מזה (כגון, מרכזים ציבוריים, גדולים וייצוגיים). חדיד מציינת כי היא ונשים אחרות מהתחום בהחלט מסוגלות לתכנן מבנים מורכבים ומסובכים ולתרום מיכולותיהם למבנים. "אני בטוחה שכאישה אני יכולה לתכנן גורד שחקים בצד פרויקטים מסחריים בקנה מידה גדול. תכנון כזה לא נועד רק לעולם הגברי". עוד הוסיפה ואמרה כי עולם העיצוב האדריכלי בצד עולם הבנייה בכלל, נשלט על ידי גברים, ושהיא מאמינה כי עובדת היותן של האדריכליות עסוקות באימהות ובבית, בהחלט מרחיקה אותן מעבודות נחשקות הנמצאות בפסגה. חדיד, עם זאת, ציינה כי אינה מאשימה רק את הגברים. "מדובר בתהליך מתמשך של שנים" כלשונה. "החברה כחברה, איננה מצליחה לייצר דרכים בהן נשים שנוטלות פסק זמן על מנת לגדל את הילדים, תוכלנה להתחיל מחדש ולקבל תפקידים משמעותיים".
מילים אלו מקבלות משנה תוקף בשני רבדים כאשר הן יוצאות מפיה של חדיד המוגדרת כאדריכלית המצליחה של כל הזמנים. רובד אחד משליך ליום האישה הבינלאומי שיתקיים ב-8 במרץ, בעוד הרובד השני איננו יכול להתעלם מעובדת היותה של חדיד אחת מהאדריכליות הידועות בעולם המחזיקה ברשימת פרויקטים ציבוריים ארוכה ומכובדת המפוזרים על פני הגלובוס. חשוב במיוחד לציין בהקשר זה עוד יותר, כי חדיד בת ה- 61 אינה נשואה ואף בחרה שלא להקים משפחה משלה, על אף שהיא בעצמה מגיעה מתא משפחתי יציב, עוטף ואמיד. היא סיימה לימודי מתמטיקה באוניברסיטה האמריקנית בבירות, ולאחר מכך התמחתה בבית הספר הגבוה לארכיטקטורה AA School of Architecture שבלונדון. בשנת 80' הקימה משרד אדריכלים הקרוי על שמה שמשגשג ושמהווה חלומו הרטוב של כל אדריכל בתחילת דרכו. במשך השנים זכתה חדיד בפרסי אדריכלות יוקרתיים כמו "פרס סטירלינג" (בו זכתה פעמיים) ובפרס "פריצקר לאדריכלות" ב-2004. זכייה זו הפכה אותה לאישה הראשונה שזכתה בפרס יוקרתי ונחשק זה. פרס פריצקר ניתן מידי שנה מאז תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, ומוגדר כפרס האדריכלות המוערך ביותר ואף הוגדר כ "נובל לאדריכלות". בנוסף, לחדיד אף הוענק תואר אבירות על תרומתה לאדריכלות הבריטית מהמלכה אליזבת.
בין עשרות הפרויקטים האחרונים והמפורסמים של חדיד נמנה מרכז ספורט המים, במתחם אולימפיאדת לונדון 2012. ברשימה המתארכת של מבנים החתומים בשמה אפשר למצוא גם את מוזיאון רוזנטל לאומנות מודרנית (1998) בסינסינטי, ארצות הברית, מוזיאון לאמנות עכשווית MAXXI בצפון רומא אותו תכננה בשנת 2010. בימים אלה עסוקה האדריכלית בתכנון מרכז תרבות מזרח תיכוני באוניברסיטת אוקספורד. שצפוי להתרומם לאוויר במהלך הזמן הקרוב.
