תערובת של לוק מתוחכם והמולת רחוב נעימה, מזמינה ורוחשת הפתעות, כבדוכני המזון הססגוניים של בנקוק, שורה על מסעדת "טייגר לילי", שנפתחה באחרונה ברמת החייל שבתל אביב. שפה עיצובית עשירה, שמתניידת בין מראה תעשייתי בחלל לופט, עתיר ברזל ובטון - לבין שפע חמימות במקצב תאילנדי, המשרה שמחה ותאבון רב. על מלאכת עיצובו מחדש של המקום (על יסודות מסעדה קודמת) הופקד ירון טל, אשר רשימת הישגיו גדושה במגוון מקומות בילוי מבוססי אכילה. גם כאן הדגים עיצוב שמתכתב היטב עם סוג המזון המוגש, המתאפיין בערב רב של מרקמים, תבלינים, צבעים וריחות. "המקום הפך אלגנטי מאוד, מעוצב ומוקפד, אבל לא מרגיש כמקום שצריך להתייצב בו מחויטים. כל אחד ירגיש בנוח גם ההייטקיסטים מהמשרדים שבסביבה בצהרים וגם חבר'ה צעירים שמגיעים במיוחד בשעות הערב - כי המיקס של כל החומרים פה יכול להוות אינטרפרטציה להרבה מקומות". טל מספר כי האתגר היה ליצור חלל מפתיע ביחס לסביבה שבחוץ, המתאפיינת בנוקשות ואפרוריות: "לחמם, לחמם, לחמם זה הרעיון. ליצור חלל קפסולה מאוד שונה, עולם אחר מהבניין והסביבה בה הוא נמצא, מקום מפלט, מקום מרגוע, טיסה קטנה לחו"ל כזה".
הצבעוניות נעה בעיקר בין אפור ושחור של ברזל, זהב "מלוכלך" בקירות, וחום של עץ אגוז ובמבוק.שכבות צבע, לא אחידות במכוון - בורדו, ירוק, ולבסוף זהב המשדר יוקרה - נמשחו ידנית זו על זו על גבי קירות הבריקים המתועשים, כשלעיתים מתערבבות השכבות. חספוס וגימורים לא מושלמים ומכוונים, של נגיעות שפשוף וגירודים, ניכרים גם בדלפקים וביתר עבודות הנגרות. לאורך הקירות פרושים מדפים עמוסי חפצים שהובאו במכולה משוק בנגקוק, בניצוחה של האחראית על הסטיילינג, אלין ליקא. על המדפים כדי טאבון עשויי חמר המיועדים בארץ מולדתם לאפיית גחלים; סלים בשיטות קליעה שונות; ושקי תבואה אותנטיים לאפסון דגנים. על אחד הקירות גם מתנוססת תמונה משובבת של מלך תאילנד, הנערץ על המקומיים כמו אל. עציצי דקלים קטנים - "כמו פיסות ג'ונגל מרענן בין הסועדים", כהגדרת ליקא - מעצימים את החוויה הטרופית, בעיקר אלה שבסמיכות לבר הסלטים, בו קוצצות בזריזות שתי נשים תוצרת תאילנד סלט "על המקום", ברוח דוכני הרחוב שבארץ האחרת.
חלוקת החלל מתבצעת באמצעות אלמנט ייחודי שיצר טל, אותו הוא מכנה "תפרחת חבלים". מדובר במין שרשרת עבותה וחיננית של חבלים שזורים, המוצנחים מן התקרה, שמטרתה הפונקציונלית היא ליצור מחיצה באמצע החלל. "רציתי מחיצה מסוימת, שתיצור אינטימיות בין היושבים בשולחנות אבל שלא תחסום את שדה הראייה. ה'תפרחת' עושה עבודה מדהימה, בכך שהיא גם מושכת את העין לכיוון המטבח התאילנדי הפתוח, עם כל העניין של השואו, ההקפצות על הווק והבזקי האש; היא גם יוצרת הפרדה עדינה; וגם - מביאה איזשהו אייטם מרכזי שהוא מאוד זכיר וייחודי, כי אין עוד כאלה, ממש תפרתי אותו, להפוך לחלק מה-DNA של המקום".
אל התמהיל הוסיף טל בזהירות גם מעט מרוח החופים התאילנדית. לדבריו, שקד עם הצוות בסטודיו על המינונים הנכונים, תוך השתדלות נמרצת להימנע מהקלישאות וההתעטפות בסמלים נדושים מהמזרח, וניסיון ללכוד את הגוון התאילנדי המדויק שניתן להחיל על המיקום הגיאוגרפי המסוים: "אני לא בריזורט, אני נמצא ברמת החייל, במסעדה שמגישה אוכל תאילנדי איכותי, ש'הקופסה' בה הותאמה לנו, לתל אביב. היא לא צורחת: 'אני תאילנדית', רק רומזת, תוך התייחסות שלמה למכלול".
האקלקטיות העיצובית הביאה לשילוב מוצלח גם של פריטים מנקודות אחרות על פני הגלובוס. כך, דלפק הבר, שלאורכו ארונות מוארים המציגים ממבחר האלכוהול הנסחר, נהנה גם מגופי תאורה משתשלים וכבדי מראה המוארים בנורות פחם, אשר הובאו במיוחד על ידי טל ממפעל על סף פירוק בצ'כיה. ליקא, הסטייליסטית, לעומת זאת, דאגה לכיסאות, והקפידה על בלגן, מגובה באג'נדה, אותו טיפחה מתוך היכרות אישית עם עיצוב בתי אוכל תאילנדים: "היה חשוב לי במיוחד שכיסאות יהיו מכל הסוגים במבוק, נצרים ועוד. אחרי הכול, זו לא מסעדה מהוקצעת, חוק סדר ומשמעת לא חל כאן. זה נוגד את הרוח התאילנדית, שהכול 'על הדרך' ובשמחה, ושהכי חשוב שמי שבא ירגיש בנוח, וישר יצטרף ויחלוק עם כולם את האוכל שבמרכז השולחן".
טייגר לילי, הברזל 32, רמת החייל, תל אביב
מה אומר מבקר האוכל שלנו על התפריט בטייגר לילי?