התופעה החוזרת שבה דיירים נכנסים לדירה ומתאהבים בה לא מעט בשל הפריטים של הדיירים הקיימים, מוכרת מקרוב לרבים מאיתנו, ולא משנה אם מדובר בדירה המיועדת לשכירות או לרכישה. במקרים מסוימים האווירה והתפאורה ששובים את הדיירים החדשים עשויה להעלם ברגע שהם עצמם נכנסים למגורים ואז, מתחילה התמודדות ביצירת הסביבה האישית והתאמתה לחומר האנושי החדש.
מקרה דומה אירע בפרויקט שתכננה האדריכלית ורד בלטמן כהן, השוכן בשכונת אפקה. הפעם לא מדובר בדירת מגורים, אלא במשרד פרסום מקורי שעוצב בשנות ה-90 על ידי אדריכל היוקרה עודד חלף. הנכס כבש את לב לקוחותיה של בלטמן כהן, אשר ביקשו להפוך את המבנה לביתם הפרטי. "במשרד הפרסום הייתה אנרגיה טובה, לעיצוב היה סקס אפיל שכלל אוסף אמנות גדול ורהיטים ייחודיים, אך הוא התפוגג ברגע שפינו משם את כל הפריטים" כלשונה של בלטמן כהן. "פתאום התגלו במבנה חסרונות שלא ראינו קודם כגון, חוסר בחדרי שינה וארגון החלל להתנהלות יום יומית. הדבר דומה לאישה שלבושה במיטב הבגדים וכשהיא מתפשטת פתאום מתגלים דברים אחרים".
מכאן, האתגר האדריכלי היה גדול, המלאכה הייתה מרובה והאדריכלית לא היססה ונתנה את מילתה ללקוחותיה: "האווירה שבגינה נרכש הנכס תשוב ותעטוף את ביתם החדש".
הבית משתרע על 160 מ"ר בשתי קומות ומרתף. כדי להשאיר את המעטפת הכללית ולא לחרוג מצורתה יתר על המידה, החליטה בלטמן כהן לחפור חלל מתחת לאדמה ולמקם שם שני חדרי שינה עבור הילדים. כמו כן, נפתחה במפלס התחתון חצר אנגלית וחלונות שיאירו את הקומה בצורה מרבית. בנוסף, העמודים הקונסטרוקטיביים הניצבים במרכז קומת הכניסה הוסבו למסגרת אדריכלית מעניינת, שמעניקה מעין מחיצה מרומזת בין פינת האוכל לסלון ואף, נוצלה לטובת מקומות אחסון חיוניים. גולת הכותרת שמתגלה עם הכניסה לבית היא ללא ספק התקרה הצהובה והזורחת, שמרימה את ראשם של כל הנכנסים פנימה.
הבחירה בצבע המפתיע איננה אופיינית לסגנונה האדריכלי של בלטמן כהן, הדוגלת ברוב המקרים במראה נקי וחף מקישוטים ותוספות דקורטיביות מיותרות. "יש בבית הזה משהו פחות מעונב ומחויט מאחר והוא מותאם לדיירים. השימוש בצבע שבא לידי ביטוי בתקרה וגם בחצר המטופחת הוא למעשה השתקפות של אופי המשפחה" מסבירה בלטמן כהן. "יש כאן שחרור מסוים. אני כבר מצאתי לו כינוי - בית הריזורט".
לדיירים, שחזרו ארצה לאחר שהייה של 12 שנה בניו זילנד היה חשוב שסביבת המגורים תזכיר במידת מה את הסביבה בה הורגלו באיים הירוקים. עם זאת, מאחר וביתם הנוכחי שוכן בעיר ולא בשדה פתוח, נעשה מאמץ רב לייצר סביבה מרווחת ופתוחה. זה בא לידי ביטוי בתכנון האדריכלי, בחלוקת החללים וגם ביצירת קשר הדוק בין הבית לחצר שעוצבה בקפידה לרבות מפלים מפכפכים ("איתמר עיצוב בנוף"), כמו גם פיתוח הצמחייה ובריכת השחייה. "רק שהמשפחה לא תרגיש שנכנסה לגור בקובייה שסוגרת עליהם" מוסיפה האדריכלית. מפלי המים שנוספו בחצר שכל כך אהובה על הדיירים, נעשו גם מטעמים פרקטים של טשטוש שאון הרחוב הסמוך.
בין המהלכים העיצוביים להשבת הסקס אפיל למבנה, תוכנן קמין תלוי שיורד מהתקרה הגבוהה בקומת הכניסה (4 מ'); חיפוי קיר שלם בעץ בחדר השינה של ההורים בקומה העליונה; ובין חדר השינה לחדר הרחצה צמוד מפריד קמין נוסף שעוצב בצורת אקווריום שקוף. "החיבור לחוץ, לטבע, לאור יום וצמחייה היה חשוב במיוחד לדיירים שהגיעו ממגורים בסביבה שכמעט קידשה את ערכי הטבע" לדברי האדריכלית. בנוסף לאלו נעשה שילוב אקלקטי של רהיטים ופרטי דקורציה שהשלימו את המראה הבלתי רשמי ומשוחרר של הבית. ביניהם, כיסאות מרוקאיים, שולחן אוכל עשוי מעצים ממוחזרים שנצבעו בלבן, כורסאות קלאסיים של צמד המעצבים צ'ארלס וריי אימס וספסל סיני, שמשתלבים בצורה הרמונית ודי מפתיעה יחד.
"תחושת החופש שיצרנו בבית הזה נובעת משני רבדים", מסכמת בלטמן כהן. "היא באה לידי ביטוי גם בסגנון הבלתי רשמי והחופשי של עיצוב הפנים, לרבות הרהיטים והפריטים המשלימים וגם ברמה התכנונית. החללים כמו מזמינים מאחד לשני. הסלון פתוח לגינה, המטבח פתוח לסלון חדרי השינה בקומה התחתונה פתוחים לחצר והחדר העליון פתוח לחדר הרחצה".