בבית שנבנה בשטח של קיבוץ בצפון אין אפילו דבר אחד בנאלי והוא מיוחד במינו וחריג בנוף הקיבוצי. זהו בית קובייה מינימליסטי, מחופה לבנים אפורות, שבזכות הגינה האקולוגית שלו, עם חיפוי קליפות עץ ופינת בולי עץ, מצליח להתחבר לשטח. בבית כזה אפשר להניח שגם תהליך התכנון לא היה רגיל. שרון נוימן, אדריכלית ומעצבת פנים, נשכרה על ידי הדייר, גרוש עם ילד, לעצב את בית חלומותיו ומעבר לכמה הנחיות כלליות זכתה ליד חופשית בתכנון.
כדי למתן את המראה הכבד ולהקל מעט על חזית הבית הכבדה והקודרת, הוחלט להוסיף חלון אנכי שמתחיל מהסלון ועולה לחדר השינה. תוספת של משרבייה מעץ בדיוק כאן אפשרה פרטיות, כמובן, אבל גם יצרה משחקים מעניינים של צורות גיאומטריות באמצעות שילוב חומרי גלם מיוחדים. ההחלטה הייתה על חלוקה קלאסית לקומות: קומה ציבורית למטה וחדרים פרטיים למעלה תוך ניסיון להשיג כמה שיותר שטחים כפולים וכמה שפחות חציצות בין חללים, ועם כל זה - גם לשמור על פרטיות כשצריך. את האיזון שהושג בין הזרימה והאווריריות לבין פרטיות אפשר לראות בצורה הטובה ביותר בקומה השנייה של הבית, בארונות, או בחדר השינה הראשי בעל קירות "פרי סטנדינג" (עצמאיים).
כדי לחבר בין הפנים לחוץ הוחלט על חיפוי של אחד מהקירות הפנימיים בבריקים וכדי לנסות למתן את האווירה הקודרת שהם יוצרים נבחרה פלטת צבעים "שמחה", כמו שמגדירה אותה המעצבת, שתיתן קונטרה לחזית הכבדה. בדיוק כך, מצליח הבית הקובייתי לאזן בין כמה ניגודים: בין פרטיות לאווריריות ובין אווירה קיבוצית חמימה לאווירה אורבנית. התוצאה היא בית מינימליסטי עם קריצה, כזה ששומר ואוהב את הטבע, כיאה לקיבוץ, אבל גם לא נעלם בתוך ההמון.
לאינדקס מדרגות לבית; לאינדקס חיפוי קירות
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור
