תופעות לוואי: תערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל

בתערוכת הגמר של תכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, אין טעם לחפש פריטים שימושיים וזמינים שיתאימו לכאן ועכשיו. התערוכה שכוללת 35 עבודות סטודנטים, היא סוג של מחקר לא רק של המעצבים עצמם, אם כי גם של הצופים בהם ההופכים לשותפים. בדומה לאמנות טובה, גם במקרה הזה הפריטים השונים לא משאירים את הצופים אדישים. הם מציפים סימני שאלה, ומעוררים לתגובה ומהלכי חשיבה. כשמה, "תופעות לוואי" יוצגו בתערוכה פריטים החושפים תהליכים המתקיימים לפני עיצוב מוצר תעשייתי ולאחריו, ומשאירים אחריהם שובל של תופעות לוואי. ביניהן, עבודות אשר מאתרות שיטות יצור וחומרים עזובים כמו איסוף פיח העיר, חומר שאיננו חומר, דרך כבישת שמיכה מלבד שהצטבר במייבש כביסה ועד בלוק בניין, המיוצר מגפת (שאריות ממסיק זיתים).

התערוכה תוצג עד ה- 29 בדצמבר
מתחם תחנת הרכבת הישנה, כיכר דוד רמז (מול תיאטרון החאן), ירושלים

שעות פתיחה:
א - ה : 17:00-23:00
שישי: 09:00-14:00
שבת: מצאת השבת ועד 23:00

בתמונה:
"פטיפון" (נגן מוזיקה פוסט אפוקליפטי) בעיצוב מיכאל צינזובסקי עשוי מאדמה, עץ, מתכת, מחט, נייר מגזינים ותקליט ישן.

בעבודה זו בחנה יעל סבן פרקש את התייחסות מערכת הדואר כלפי חפצים שמגיעים ללא אריזה או הגנה. לפיכך, לקחה שלושה שרפרפי עץ פשוטים, ללא גימור, ניסרה אותם לחלקים שנשלחו בנפרד בדואר. כל החלקים הגיעו ליעדם, והשרפרף הודבק חזרה כמעט למבנהו המקורי.

פרויקט זה מתייחס לשלבי התפתחות כלי השחמט עד המאה ה-19 תוך שהוא מנסה לשער כיצד היה נראה. האם סכמטי ופשוט ועדיין "בצלם" הדמויות והתפקידים? בסט הכלים שעיצב מיכאל צינזובסקי ניתן לראות אבולוציה: מהחייל הרגלי, שצורתו כשל מקבילו בסט הבבלי, דרך הפרש, הבישוף, המלך, והמלכה, בעלי קרבה גדולה יותר לפסלונים ולדמותם המוכרת ועד לצריח, שסוגר את המעגל וחוזר להיות בצורתו המופשטת.

עבודה המתרכזת במוך - אוספי הסיבים שנפלטים מהפילטר של מייבש הכביסה. "הבנתי שלכל חולצה יש פוטנציאל לייצר חולצה נוספת, מבלי לבטל את קיומה" מציינת שלי שמחה. מהמוך שאספה יצרה יריעות בד ותפרה מהם שמיכה קולקטיבית-אישית, מתפתחת ואינסופית. "אורח החיים של האנשים שתרמו לי את המוך שלהם - הוא המעצב העיקרי של השמיכה" כלשונה של שמחה. "הרכב הסיבים של כל יריעה כזו מושפע מצורת החיים שלהם, חיות המחמד שלהם או דברים שנשכחו בכיסים. לכל יריעה הדי-אן-איי שלה."

שטיחי הלבד המעוצבים בצורות של אבני חלוקי נחל חלקלקות, נראים לאחרונה בהרבה חנויות טקסטיל. הם נעימים, רכים ויקרים ויש לציין גם יקרים. בעבודה זו נאוה ציגלר שינתה את הרושם הראשוני של רכות החומר והחליפה אותו לתחושה קשה וכבדה בשטיח בזמן שמנסים לגעת בשטיח, העשוי חלוקי נחל, שנתפרו בין שתי שכבות לבד. השטיח מחייב את המשתמש ללכת עליו באיטיות תוך שמירה על שיווי משקל וריכוז.

עבודה זו המציגה כלי שח שמייצגים משחק מלחמה ואבדות מהווה מעין זיכרון של היום הבא אחרי המלחמה, הכולל תרמילי קליעים, אדמה חרוכה ושברים. בשמן שמשחקי שח מודרניים עשויים לרוב מעץ מעובד באופן תעשייתי, יצרה אנה ויסטריך מערכת שעשויה מזרדים, שפגעי הזמן נוכחים בהם ומגלמת את הסוף הידוע מראש, הפסד.

במקום לזרוק את שאריות הגפת (שאריות ממסיק זיתים) רפי טריף הדביק אותן ליציקה אחת יציבה ויצר בלוק בניין. החומר שבו בחר להתעסק נבע מזיכרונות ילדות והתייחסות שורשית לאדמה.

הרצון ליצור תנועה ולבחון אפשרויות שימוש בנייר כ"שריר" הוליד את סדרת מנורות הזרוע בעיצוב רועי וספי-ינאי. שרירים ורצועות בגופנו המחזיקים את השלד ומונעים ממנו לקרוס היוו השראה לעיצוב הגופים המוארים. אלו עשויים מרצועות נייר מרופדות ומקובעות יחד המקנות ל"שריר הנייר" תנועה וכוח ומייצרות מתח, המחזיק את מבנה הזרוע. מתיחה וכיווץ של שריר הנייר מאפשרים תנועה ושינוי של זווית התאורה.

גוף תאורה נוסף מתוך "סדרת השרירים" המוארים של רועי וספי-ינאי שאימץ את גוף האדם כהשראה.

בניסיון למצוא את המהות הבסיסית של כל אחד מכלי השח-מט עיצבה אודליה לביא סדרה של כלים חדשים ומאתגרים. אלו עשויים משלל חומרים וטכניקות, ביניהם, זכוכית, שיער, עץ וחימר, המזכירים אוספים של חדרי פלאות לדבריה. המכנה המשותף ביניהם הינו השוני והמוזרות שלהם בהשוואה לכלי המשחק הרגילים. "הדמיון נמצא ברוח הדברים ולאו דווקא בחומר ובצורה" מציינת לביא.

סדרת כלי הקרמיקה שזכתה לכינוי "קנאה 2012" מציגה בדיקה של גבולות תחומי האסור והמותר שיש בהעתקה מעיצוב אחר. יונתן הופ יצק העניק לכלים קיימים ומעוצבים ציטוט ועיבוד מחדש, וחשף בדרך זו את הפוטנציאל של יצירת החדש, הלא מקורי באמצעות שילוב של קרמיקה, פורמייקה ועץ.

פריים מתוך עבודת וידאו ארט של חן שדמי שנוצרה כתוצאה מפענוח תשובות בעלה לשאלון מיוחד שבנתה. בעבודה, שלוש סצנות שבהן שדמי מופיעה בשמלת ערב שמשנה צורתה משמלת ערב נקייה, לשמלה המשלב מגב ולאחריה שמלה עם מנשא תינוק.

פרויקט הכולל מספר עבודות עשויות עצמות ואקריל שמעלות נוסטלגיה פוסט אפוקליפטית בהקשר של מזכרות ארכיאולוגיות. העבודות אלו של מיכאל צינזובסקי כמו מביטות בעוקצנות על האנושות שמתבססת על שכבות מידע ישנות ובבוא היום גם אנחנו נהיה חלק מאותן שכבות. המסע אל העתיד שמוצג בסדרת העבודות ביניהם, סכו"ם וחתיכות בנויות של עצמות, עובר דרך חזון אחרית הימים אל תיעוד ההווה כעבר. ולדברי צינזובסקי מהווה מעין "קפסולת זמן" המכוונת אל העתיד.

פרשנות מקורית של רועי וספי-ינאי לכלי השחמט שמאופיינים ברוב המקרים בשני חלקים שבהם, החלק התחתון של הכלים דומה ואילו החלק העליון מציין את תפקיד הכלי. בעבודה של וספי-ינאי חלוקת מבנה הכלי באה לידי ביטוי בשני חומרים נפרדים, כאשר החלק התחתון של הכלי נעשה מגבס והעליון מעץ.