לא מעט בניינים ישנים בארץ עומדים לפני הריסה. חלקם נשברים לבסוף לחלקים קטנים וחלקם מצליח לשרוד ולעבור שינוי. זה בדיוק המקרה בו אנחנו נתקלים הפעם, כשאדריכלית השימור ניצה סמוק לא הסתפקה בהבעת התנגדות להריסת הבניין בן 90 השנים ברחוב החשמל בתל אביב, אלא אפילו לקחה חלק פעיל בשימור החלק החיצוני שלו. היא לא חסכה מעצמה מאמץ: היא טיפסה על סולם גבוה, גירדה את שכבות הצבע מאחורי המרזב וגילתה את הצבע המקורי של הבניין - תכלת אפרפר ובזכותה הוחזר הצביון המקורי לבית הדירות בעזרת שיפוץ רגיש וזהיר, בתוספת מעלית שקופה שהוצמדה לצדו האחורי של מכיוון החנייה.
את אותה התחושה בדיוק - תחושה אמיתית של פעם ושל נוסטלגיה - מקבלים בדירה בקומה השנייה של הבניין, שעוצבה על ידי בעלת הבית אמלי וגנר וכוללת שני אזורים שמופרדים על ידי ארון דו כיווני. באזור המגורים והאירוח ממוקמים סלון, מטבח, פינת אוכל ושירותי אורחים ובאזור הפרטי יש חדר שינה, אמבטיה מרווחת וחדר עבודה. הדיירת מוקפת בחפצים האהובים עליה, שאותם אספה במשך שנים רבות וכל חפץ מזכיר לה אירוע או חוויה הקשורים בעבר.
את רוב הפריטים אספה בנסיעות ברחבי העולם ומכל נסיעה התווספו לאוסף עוד ועוד חפצי אמנות ומזכרות נדירות. בכל מדף בבית מוצג אוסף של כלים שנבחרו בקפידה, בעיקר כלי חרסינה עתיקים ששימשו בעבר כאגני רחצה, וביניהם אוהבת בעלת הבית להעביר את זמנה. גם ישיבה בכורסה נחשבת בעיניה למסע הרפתקאות אל הזיכרונות שכל חפץ מספר, ומבט כללי על השיקום של הבניין והדירה מאשר את המסע המופלא הזה.
לאינדקס ריהוט עץ; לאינדקס סלונים מעוצבים
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור
