כשגלית גאון, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב בחולון, ביקרה בתערוכות עיצוב במרכז אירופה בשנה שעברה, היא הייתה צריכה לצבוט את עצמה (או להציץ במזג האוויר שבחוץ) כדי להיזכר שהיא לא בתערוכה בשנקר או בבצלאל. הדמיון הרב בין עיצוב מרכז אירופאי לעיצוב ישראלי באים לידי ביטוי בערכים שמגיעים מתוך דחק, אלתור וחומרים ראשוניים שחוברים לרעיון.
"אנחנו המדינה שחסרה על המפה העיצובית זאת," ציינה גאון במעמד השקת התערוכה החדשה שנפתחת במוזיאון העיצוב בחולון הנקראת "שורשים משותפים מפת עיצוב במציאות פוליטית משתנה". בתערוכה מוצגים אובייקטים שעוצבו על ידי אמנים פולנים לאחר נפילת מסך הברזל. ייחודה של התערוכה הפעם לא בהכרח מתייחס לאובייקטים שמוצגים בו, אלא באופן שבו עוצבה והקומפוזיציה שאורגנה. בגלריה העליונה של המוזיאון, מוצגות 250 עבודות הכוללות רהיטים, משחקים ופריטים שונים, שעוצבו על ידי מעצבים שונים במדינות מרכז אירופאיות לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי המכונה "מסך הברזל" ב- 1989. האובייקטים שעיצבו 100 מעצבים, מחולקים על פי עשר המדינות המשתתפות: פולין, רומניה, הונגריה, אסטוניה, קרואטיה, ליטא, לטביה, צ'כיה, סלובניה וסלובקיה.
במקביל, התערוכה מחולקת לשבע קטגוריות המסמלות תפיסות עיצוביות שונות שמושפעות בבירור מהחיים והעיצוב על רקע המשטר הקומוניסטי ביניהן: ציטוטים, דמוקרטיה, אלגנטיות חדשה והומור אירוני. לכל אחת מהקטגוריות הללו הוקדש צבע מיוחד בשעה שסטריפ באותו צבע מוביל אל הפריטים המשתייכים לאותה תפיסה בארצות השונות, כך שאת התערוכה בקומה העליונה ניתן לראות ולבקר על פי מדינה או אסכולה.
עם זאת, החלוקה לפי נושאים לא ברורה מאליה למבקר, במיוחד ללא הכוונה או בשעה שהקומה מלאה במבקרים. מוטב היה שדווקא החלוקה לפי קטגוריות ותפיסות הייתה בולטת יותר לעין, מאחר שהקשר בין הפריטים השונים שמוצאם ממדינה כזו או אחרת נראה מעט קלוש ללא ההקשר הנושאי. אחרי הכל, גם אוצרת התערוכה, אגניישקה יעקובסון ציילצקה, אומרת: "זהותם של מעצבים כיום יכולה להיות מסובכת ומורכבת, וסך חלקיה אינו מסתכם בארץ מוצאם. בעולם המאופיין על ידי גלובליזציה, הגירה ו"סופרמרקט תרבותי", אנו זקוקים בבירור להגדרות חדשות של זהות." יעקובסון-ציילצקה, מנהלת המחלקה לעיצוב בבית הספר החדש לעיצוב בפוזנן, מנהלת פסטיבל העיצוב בלודז', ועורכת לשעבר שלElle Decoration הפולני, הזכירה גם את העובדה שבמאה הקודמת הגבולות בין המדינות במרכז אירופה היטשטשו, הוחלפו וזזו לא מעט בעקבות מלחמות וכיבושים, אך המסורות ועבודות היד האופייניות לא השתנו. לכן לעובדה שלמדינה מסוימת קוראים כיום "אסטוניה" או "לטביה" יש רק מעט משמעות לגבי המורשת והשורשים המשפיעים על העיצוב באזור כפי שהוא נראה כיום.
השורשים (שמופיעים בכותרת התערוכה) בולטים במיוחד בגלריה התחתונה של המוזיאון. במרכז החלל מוצגים פריטים (ובעיקר רהיטים שעוצבו במרכז אירופה בזמן המשטר הקומוניסטי, מ-1945 ועד 1989). במקביל, על הקירות מופיע סיפורה של "עליית הטקסטיל" העלייה הרביעית לארץ שהתרחשה בשנות ה- 20 - 30 של המאה הקודמת ושבמסגרתה הגיעו ארצה אנשי טקסטיל ממרכז אירופה. אלו הביאו עימם מלבד הידע גם מכשור, טכנולוגיה ומפעלים שלמים, שאותם הקימו מחדש בישראל, כעשרים שנה לפני קום המדינה.
מפת הדרכים הזו מלודז' (העיר הפולנית) ללודזי'ה (מפעל הטקסטיל הארץ-ישראלי) שהורכבה על ידי המעצבת והחוקרת יעל טרגן, הינה מרתקת לא פחות משאר חלקי התערוכה. סיפור העלייה, שמתואר בתמונות וטקסטים על קירות, מורכב מכותרות ומילות מפתח. המבקרים שיקדישו את הזמן להתעמק בטקסטים מובטחת קפיצה בזמן אחורה במאה שנה בלווי תמונות וציטוטים נבחרים המתעדים את העבודה והידע הבלתי נתפסים של העולים, לצד תיעוד התגובות המפתיעות שבהן נתקלה תעשיית הטקסטיל בארץ: שילוב של לגלוג, ספקות ואפילו חרדה למול מה שנתפס כהבל הבלים גשמי ומיותר בסביבה שקידשה את ההסתפקות במועט.
הצגת סיפור העלייה האמורה בחלל שבו מוצגים הפריטים שעוצבו מאחורי מסך הברזל מדגישה את הדמיון והשורשים של שתי התעשיות. שתיהן הגיעו מאותו מקור ופנו לדרכים שונות ומרוחקות מאות אלפי קילומטרים, ולא רק מבחינה פיסית וגיאוגרפית. מרתקות העבודות שנוצרו בשנים בהן ארצות מרכז אירופה היו מנותקות מכל השפעה חיצונית, ובעיקר ממה שנחשב כמוקדי הכוח מבחינה שלטונית ועיצובית ארצות הברית וארצות אחרות באירופה, כמו איטליה, שהתפתחה באותו זמן כאימפריית עיצוב. בניגוד למה שהיה ניתן לצפות, הפריטים ורהיטים שמוצגים נראים חדשניים ואפילו פורצי דרך אפילו בימינו. הם מתהדרים בצבעוניות עזה שמציגה את כמיהתם של המעצבים לחופש, או כלשונה של האוצרת גלית גאון "המעצבים נותרו חולמי החלומות של התעשייה" גם באותם זמנים קשים.
בעבודות שמוצגות בקומה העליונה חזרו המעצבים לשנים שלפני מסך הברזל ושאבו השראה והשפעה מעבודות היד של המאה הקודמת ועשרות השנים שקדמו לה, כשהם מוסיפים את פרשנותם. פריטים כמו עבודת קרמיקה בכחול לבן שמעטרת גולגולת במקום צלחת, מרמזים על מה שקרה לתרבות המפוארת, בעוד שהמספר הרב של המעצבים שבחרו לעצב דווקא משחקי ילדים מרמז על החסך במשחקים ובשעשועים בשנים שמאחורי מסך הברזל, שהתייחס לילדים כאל עובדים אבל גם התייחס לכלל הנתינים בתור ילדים שיש לומר להם מה לעשות, כדברי אחד המרואיינים בסרט על העיצוב בפולין, המוקרן בקומה התחתונה.
"שורשים משותפים- מפת עיצוב במציאות פוליטית משתנה"
15 בנובמבר- 23 בפברואר 2013
מוזיאון העיצוב חולון, פנחס אילון 8
שעות פתיחה:
ימים ב ו-ד 10:00-16:00
ימים ג ו-ה 10:00-20:00
שבת 10:00-18:00
ימי א' - סגור