זוכרים את הימים שבהם הדבר הראשון שעשינו כשנכנסנו לראשונה וראינו טפט פרחוני ישן היה לקלף אותו בנחישות (לא לפני שעיקמנו את האף ותהינו על טעמם של הדיירים הקודמים, כמובן)? זה אמנם לא היה כל כך מזמן, אבל במובן מסוים, חלפו מאז . במסגרת ההתעניינות המחודשת בווינטאג' בשנים האחרונות, יותר אנשים מתאהבים בסגנון ה"גראני שיק", שכשמו, מדובר בגרסה מעודכנת של כל הדברים שהסבתות מהדור הקודם אהבו ואימצו. בין הפריטים המזוהים עם סגנון זה אפשר למצוא שמיכות וכריות עשויות בסריגת קרושה, או ריבועים סרוגים צבעוניים שנתפרים יחד מעין תלאים (שאף נקראים "ריבועי סבתא" בעגה "הסריגתית"), טפטים וטקסטילים פרחוניים ובכלל, כל מה שסרוג או פרחוני.
"האהבה לווינטאג' הפכה לטרנד ענק בעשור האחרון, וסגנון הסבתא שנילווה לו לאחרונה מהווה צד ביתי, חמים ונוח של הטרנד," מציינת תמר שכנר, מעצבת ישראלית, המתגוררת כיום בוורמונט בבית המעוצב על טהרת גראני שיק. הסגנון העכשווי של הטרנד רחוק מהרבה אסוציאציות סבתאיות ומזדקנות כגון, פריטים בצבעי בז' וריח נפתלין נפתלין. האלמנטים הסבתאיים של עבודת היד, כמו גם הסריגה והפרחים משולבים בצבעים צעירים וחיוניים, שהופכים את הסגנון האמור לאחד הססגוניים שקיימים היום בזירה העיצובית.
ענת סגל, בעלת סטודיו לעיצוב וצביעה במושב אודים, מניחה שדווקא לטכנולוגיה יש יד בדבר הפופולאריות של הטרנד. "לאנשים יש יותר שעות פנאי, והם מתחילים לעסוק בעבודות יד, ואם הם טובים בזה אז גם מוכרים את המוצר." סגל מעלה השערה כי גם העיסוק במקצועות משרדיים כמו עריכת דין או מקצועות ההיי- טק דוחף אנשים (ובעיקר נשים) לחפש תחביב שחוזר לשורשים. ההערכה הגוברת לעבודות היד בשנים האחרונות, גם היא תורמת לכך. "פעם רק רצינו להיות כמו כולם, אבל היום אנחנו רוצים להיות ייחודיים. כל אחד רוצה אמירה אישית, שתטביע חותם בבית" מוסיפה סגל.
כדור השלג, או יותר נכון הצמר, החל להתגלגל עם פתיחתם של בלוגים מתחום העיצוב והקראפט (יצירה וכל מה שקשור בעבודת יד). יוצרות ומעצבות עצמאיות החלו להעלות את יצירותיהן לרשת וקיבלו פידבק חיובי מקוראיהן, שעודדו אותן למכור. לפני כעשור נפתחו אתרים רבים שהפכו את המכירה לקלה ונגישה. הבולט מבין האתרים הללו שניתן לייחס לו מקום של כבוד בעידודו הטרנד המדובר הוא ETSY, שמתמקד במכירת וינטאג' ועבודת יד (יתרה מזו, חל איסור למכור בו פריטים שנוצרו במפעל). האתר שנוסד ב- 2005 צבר 7 מיליון חברים ואינספור חנויות. הבלוגרים, בתורם, התלהבו מהממצא החדש והעלו תמונות עם קישורים לאתרים ולחנויות האטסי ומכאן, הדרך הייתה קצרה לטרנד סוחף.
אחת הבלוגריות ראשונות בתחום הייתה טיף פאסל הבריטית מהבלוג דוטי אנג'ל. בלי יומרות מיוחדות, העלתה טיף לבלוג תמונות מביתה המקסים ומהר מאוד התבקשה לכתוב גם הוראות ליצירת הפריטים שהרכיבו את מראה הגראני שיק של ביתה. דרך הבלוג היא קשרה חברות עם ראשל בלונדל, בלוגרית נוספת עם חיבה עזה לנוסטלגיה, ולבסוף השתיים כתבו ספר שיצא החודש לאור בשם "גראני שיק: מתכונים והשראה לבית בעבודת יד" בהוצאת Kyle Books, הכולל 160 עמ' עם תמונות מרהיבות המתעדות את ביתם של השתיים. בנוסף, הספר חושף 20 פרויקטים שלא פורסמו בבלוגים, כאשר ניתנה תשומת לב מיוחדת לפרקים העוסקים בהדרכות כלליות ליצירה ביד. (מחיר הספר 16.99 ליש"ט ברשת וצפוי להגיע בשבועות הקרובים לרשת סטימצקי).
מי ששמח לעלות על הגל של הטרנד הכמעט מחתרתי הזה, היו חברות העיצוב המסחריות. בשונה מחברות שמתמקדות בעיצוב ואשר לקחו את הטרנד כהשראה ליצירת פריטים עם טוויסט ואמירה משל עצמם, כמו מותג השטיחים הספרדי "נני מרקינה" שהוציא שטיחים במראה סרוג או חברת "האוס דוקטור" הסקנדינבית שבחרה דווקא באהילים, חברות הענק ובתי הכלבו כמו איקאה ו- Heals הבריטית מיהרו לעשות "העתק והדבק" לעיצובים הנוסטלגיים. כריות רקומות, שמיכות קרושה, כורסאות שמרופדות ברכות בבדים דמויי סוודרים ואפילו כוסות קפה עם דוגמה פרחונית, נכנסו לחנויות שעד לא מזמן נמנעו מהן לחלוטין.
השאלות שעולות בהקשר זה היא האם מסחור הטרנד ישפיע על יוצרות ומעצבות עצמאיות שעוררו אותו? והאם יאבד מהאותנטיות הפשוטה שלו? ענת סגל, מהראשונות להביא וליישם את טרנד השאבי שיק לארץ, סבורה שהשד לא נורא כל כך. "כל דבר מתחיל מהשוליים, מתפשט ולבסוף הופך למיינסטרים. אפילו מוסיקה," כלשונה. וגם תמר שכנר אוחזת בדעה דומה "נחמד למצוא פריטים שאני אוהבת ברשתות הגדולות לפעמים", היא מציינת. ההבדל טמון בחוויית הקנייה. אנשים שעבורם ווינטאג' הוא דרך חיים, או כאלה שמחפשים להיות ייחודיים ואפילו לתמוך בעיצוב עצמאי נהנים מכיתות הרגליים והחיפוש התמידי אחרי הפריט שישבה את ליבם. "אנשים שאוהבים עבודת יד ירצו לקנות עבודת יד אמיתית ולא חיקוי," אומרת שכנר, וסגל מסכימה ואומרת כי מדובר בשני קהלי יעד שונים.