התשובה לשאלה באיזה צבע החדר הסגלגל (שאותה ניתן לשאול רק בעברית) היא תלוי. במאה ה-19, הגברת הראשונה, רעייתו של הנשיא לינקולן עיצבה בעצמה חלק מהחדרים ואף חרגה מהתקציב שהוקצה לה ב-6,700 דולר (שלא הוסיפו לאהדת הציבור כלפיה).
כשג'ון קנדי נכנס לתפקיד, הוא ורעייתו ג'קי הופתעו לגלות בית שלא תאם את החשיבות והסמליות שלו והתבסס על תערובת של רפרודוקציות רהיטים עתיקים ובדים מודרניים, שניקנו לאחר יד כשהתקציב אזל בשנת 1952. השיפוץ והשחזור שערכה ג'קי בבית הלבן תועדו במאמרים ובספרים רבים. הצעד הראשון שלה היה עיצובו מחדש של אגף המגורים: הגברת הראשונה עם הסטייל המשובח, שכרה את שירותיה של מעצבת הפנים הנודעת סיסטר פאריש (הידועה באהבתה להדפסים פרחוניים), וזו הפכה את החדרים באגף למזמינים יותר, ואף יצרה לראשונה חדר ילדים, ממצא נדיר בבית הלבן, שזכה לדגש בתקופת הכהונה של הזוג הצעיר. בהמשך, הקימו בני הזוג קנדי את העמותה לשימור הבית הלבן ושכרו את שירותיו של סטפן בודאן ממשרד העיצוב הפריזאי מייזון ג'נסן כדי לערוך שיפוץ יסודי יותר.
מאז, המנהג הרווח במשכן הנשיא האמריקאי מקציב לאשת נשיא תקציב של 100 אלף דולר שתוכל להתאים את אגף המגורים ואת החדר הסגלגל להעדפותיה. בחירת המעצב מלווה בדרך כלל בספקולציות רבות, שביניהן השאלה האם יבחר הזוג הנשיאותי במעצב שמגיע ממדינת המקור שלהם, כפי שעשתה, לדוגמה, לורה בוש כשבחרה את קן בלסינגיים, בעלה של חברה קרובה שלה והמעצב שעיצב גם את ביתה בטקסס. כמותם, עשו גם בני הזוג קלינטון, שבחרו בקאקי הוקרסמית' מארקנזס.
משנכנסו בני הזוג אובמה לבית הלבן לפני ארבע שנים, היה זה אך טבעי לשער כי החותם שיטביעו בתורם בבית הלבן יהיה חדשני, צעיר ולא מקובע לא רק בזכות התדמית של אובמה, כי אם גם בזכות הבחירות האופנתיות של הגברת הראשונה, מישל, התומכת במעצבים צעירים. הרמזים המטרימים תמכו בהשערה הזו: מישל אובמה צוטטה כשהזכירה את רשת הרהיטים הפופולארית פוטרי בארן (שסניפיה מפוזרים ברוב הקניונים ביבשת), ובד בבד שכרה את שירותיו של מייקל סמית האיש שעיצב את בתיהם של ידוענים כמו סינדי קרופורד, רופרט מרדוק ועוד.
התוצאה הפתיעה את אמריקה בבנאליות שלה. בעוד שחדרי המגורים לא נחשפו לאחר העיצוב מחדש (בניגוד לקדנציה הקודמת, שבה הכניסה לורה בוש את המגזין Architectural Digest כדי לצלם ולתעד), החדר הסגלגל יכול היה לשנות את שמו לחדר הצהבהב-מדכא. עם זאת, יש לציין שהחדר הסגלגל ידוע כחלל בעייתי לעיצוב; לא רק שהצורה האליפטית שלו מאתגרת מאוד עבור סידור רהיטים הוא גם עמוס בפריטים ובאלמנטים ששינויים יכול להיות משמעותי מבחינה סמלית, ערכית ונוסטלגית. המכתבה של הנשיא, למשל, הייתה מתנת המלכה ויקטוריה לנשיא הייז בשנת 1880, והיא עשויה קורות ספינה בריטית בשם ה"רזולוט" שניצלה בזכות האמריקאים, ועל שמה נקרא השולחן עד היום.
אלמנטים ידועים אחרים בחדר האמור, כוללים שני כיסאות משני צידי המכתבה הפונים לנשיא וגבם לדלת עליהם נהוג שיושבים ראשי הסגל של הנשיא, כדי לעדכנו בעדכונים השוטפים.
האלמנט הבולט ביותר בחדר הסגלגל הוא השטיח המתהדר בחותם גדול במרכזו, אותו כל נשיא מחליף בשעתו. טווח השינויים האפשריים אינו גדול במיוחד, מאחר שחותם הנשיא העיט הגדול מככב מאז כהונתו של הנשיא טרומן. את השטיח (בצבע בז') בחדר הסגלגל של אובמה מעטרים ציטוטים של נשיאים קודמים, כדי להזכיר לנשיא את האושיות שהורישו לו את המשרד. בעוד שהציטוטים מהווים משב רוח מרענן מבחינה עיצובית וסמלית, וגם הטפט המפוספס על הקירות הוא בחירה טובה ביסודה, שמונעת מהקירות להיראות כאילו עומדים להתמוטט על הנכנסים (כפי שהתלוננו כמה גברות ראשונות בעבר) הרי שכמות השימוש בצבע בז' השוטף את הבאים בשערי החדר נראה לא פחות ממדכא, ואפילו החלפתן של הכורסאות מברוקאד לריפוד עור לא עוזרת במקרה הזה.
הניו יורק טיימס אפילו כינה את העיצוב מחדש של החדר הסגלגל "The Audacity of Taupe" (התעוזה של הבז') בפראפרזה צינית על שם ספרו של אובמה "תעוזת התקווה" (שנקרא במקור The Audacity of Hope), ואחריו גם עיתונאים ובלוגרים רבים נדהמו מחוסר התעוזה של הזוג הנשיאותי אך בעיקר מזו של סמית, מעצב הוליוודי שכתב שלושה ספרים (והרביעי בדרך) ורגיל לעשות עבודה טובה בהרבה.
אמנם הזוג אובמה לא ניצל תקציב של 100 אלף דולר מכספי משלמי המיסים (כפי שפורסם ב"ניו יורק" - ניוז אנד פיטצ'רס), אך אין ספק שגם הכספים שנאספו במיוחד למטרה זו לא היו דלים במיוחד. דווקא הקולגות של סמית, מעצבי הפנים שאליהם פנו עיתונים רבים בבקשה לחוות את דעתם, נמנעו באלגנטיות מהדיון והסתפקו בניסוחים כמו "במקצוע שלנו, הלקוח תמיד צודק. וממה ששמעתי, הבנתי שהלקוח מרוצה מאוד," כדבריה של מרגרט ראסל, אחת מעורכות העיצוב הנחשבות בארה"ב ובעולם, וחברה קרובה של סמית. הניסוח הבוטה ביותר (שגם הוא עדין יחסית) היה של סלרי קמבל, מעצבת פנים ניו יורקית שידועה ביכולתה להפוך אלמנטים של עיצוב שמרני לעזים ובעלי אמירה: "העיצוב החדש נראה לי בגבולות הטעם הטוב, אם כי מאוד בטוח. אני תוהה אם האקלים הפוליטי ההפכפך גרם למשפחת אובמה להפוך לשמרנית יותר מבחינה אסתטית.
נראה שבלוגרים ופרשנים בערוצי הכבלים מוכנים לעוט על כל שינוי קטן ו"סמלי" כדי לצבור נקודות, אז ייתכן שהצוות הנשיאותי ומייקל סמית החליטו שעדיף לא לתת להם חומר לפרשנות. כמעצבת, הייתי רוצה לראות קצת יותר אופי בעיצוב החדר הסגלגל, אבל אינני צריכה להעביר את חוק ההגירה בקונגרס!" סמית עצמו, אגב, נמנע מלהשיב לטענות מכל וכל ואפילו לדבר על העבודה בבית הלבן, בטענה שהוא "אינו מדבר על לקוחותיו", אבל נראה שהוא והגברת הראשונה נותרו ידידים גם לאחר מגיפת הבז'.
חלק מהחדרים החשובים והידועים ביותר בבית הלבן (שנקרא בזמן תכנונו "ארמון הנשיא") לא היו קיימים עד לפני עשרות שנים. החדר הסגלגל עצמו נבנה בעת הרחבת הבית הלבן בזמן כהונתו של פרנקלין רוזוולט (על מה שהיה פעם שטח תליית הכביסה בחצר הבית הלבן).
הקרניזים והעיטורים ברחבי הבית הלבן מושפעים מהסגנון הג'ורג'יאני והאירי, אך משובצים בהם גם אלמנטים רומאיים שמסמלים עוצמה ושלטון. במשך שנים הדקורציה של אגפי וחדרי הבית הלבן שינתה את פניה לפי רצונם של בני הזוג הנשיאותיים - בעיקר של הגברות הראשונות והמעצבים ששכרו, אך מאז הקימה ג'קלין קנדי את העמותה לשימור הבית הלבן (לאחר השחזור והשיפוץ המאסיביים שעשתה במבנה). כיום, העבודות שנעשות מחוץ לאגף המגורים והחדר הסגלגל מבוססות בעיקרן על שחזור ושימור ולא מעוצבים מחדש.
נכון לעתה, נותר להמתין ולראות מי יטביע חותמו האסתטי על החדר הסגלגל בארבע השנים הבאות. האם יהיה זה אובמה? והאם ייערכו שינויים בעיצוב במקרה הזה? או רומני שאשתו אן עסקה בעיצוב פנים במשך כמה שנים עד שקשיי העבודה עם לקוחות הכריעו אותה סופית והיא נאלצה לפרוש.
