אבי המודרניזם, לודוויג מיס ואן דר רוהה, נחשב לאחד מגדולי האדריכלים המודרניים והמשפיעים של המאה ה -20. האדריכל האמריקאי-גרמני, ממנהלי בית ספר הבאוהאוס, הכניס לדפי ההיסטוריה את הביטוי "פחות הוא יותר" Less Is More, אשר הפך לימים לסלוגן המזוהה עם הסגנון המינימליסטי של התקופה. כיום, המינימליזם נותר מחד זרם פופולרי בסצנת העיצוב העכשווי, ומאידך, זוכה מהמקטרגים לביקורת על אופיו המזוקק, האוניברסלי והגנרי.
בהקשר הזה, על קו התפר שבין ה"מורכב" וה"מינימליסטי", עומדת "עדשות" - חנות קונספט בתל אביב למכירת עדשות מגע. "אני לא מגדירה את עצמי כמעצבת מינימליסטית וגם לא התייחסתי אל הפרוייקט ככזה", מספרת המעצבת לי-רן שלומי גדרון. " אני מתייחסת לכל פרוייקט לגופו, כיוון שבעיני הפרוייקט עצמו הוא שמכתיב את הסגנון iלא הסגנון מכתיב את הפרוייקט. אני כן מרגישה שהרבה פעמים המינימליזם הוא התוצאה, וגם נוח לתייג אותה ככזו. אבל מבחינתי המינימליזם היה רק הכלי בכדי לייצר חלל אוורירי, מרחף ונקי".
שלומי גדרון, בוגרת החוג לעיצוב פנים המסלול האקדמי, במכללה למנהל, עיצבה בעבר פרויקטים מגוונים, הכוללים חנויות, ביתנים לתערוכות ומיתוג לעסקים ועבודה במשרדי העיצוב "רוט//טבת - עיצוב חלל" ו"בילגוראי-פוזנר". בתחילת 2009, יצאה לדרך עצמאית והקימה את סטודיו MISS LEE DESIGN, המתמחה בעיצוב פנים ומיתוג לעסקים וחללים מסחריים מתוך תפיסה של חווית עיצוב טוטאלית.
איך ניגשים לעצב פרוייקט של מוצר נישתי כמו עדשות מגע?
"בניגוד לפרוייקטים אחרים שאני מגיעה אליהם, עם הרבה רעיונות שמתוכם אני צריכה לסנן, בפרוייקט הזה לא היה לי ברור איך לתקוף את הנושא. זה מוצר לא ברור, שאין לו אפילו רפרנסים של מתחרים אחרים להתייחס אליהם. זה גם היה האתגר, כי הגענו לזה ממקום מאד נקי. בתחילת תהליך העבודה שאלתי את עצמי, איך אני הולכת להעביר לקהל העוברים והשבים ,שהם הלקוחות הפוטנציאליים, שזו תצוגה של חנות לעדשות מגע. בסופו של דבר התייחסתי לזה בתור פרוייקט קונספטואלי, ויצרתי רקע של מונחים שמאפיינים בעיני את המילה עדשה: ניקיון, צלילות, שקיפות, השתקפות, ריחוף, ומתח בין שחור ולבן".
החנות ממוקמת במפגש הרחובות דיזנגוף וזכריה, בבניין בסגנון באוהאוס. עיצוב החלל קוהרנטי וממזג ישן וחדש, כך שהצורניות העגולה והרכה של המבנה חוברת ל"עיצוב המאוד חד וברור של החנות מבפנים".
האם למרקם האורבאני הייתה השפעה על תהליך העיצוב?
"בוודאי. היה לי מאד חשוב שהפרוייקט יהיה מאוד קונטסטואלי, שישתלב עם הסביבה הטבעית ושלא יווצר משהו זר. כל החזית של החנות עוצבה כך שתשתלב בצורה הרמונית עם הצורניות הטבעית של המבנה, באופן שמכבד אותו, ואינו כופה עליו את החזית החדשה". בעיצוב הפנים שולטים שני אלמנטים מרכזיים: קיר מספרים וסדרת גופי תאורה קעורים, אשר מעוררים את המודעות ליכולת שלנו לראות ומעניקים לצופה תחושה של חוויה לא ישירה, בדגש על תכנים מעולם האופטיקה.
"אחד הדברים החשובים בתחילת התהליך היה איך למנף את הנראות של המבנה ולנצל את המיקום האסטרטגי של החנות. היה לי ברור שניתן לחזית תשומת לב מהותית, כי ישר כשהגעתי היה לי ברור מהו הקיר הבולט ביותר שהולך למשוך את עיני העוברים ושבים ברחוב". "קיר הכוח" כפי שמכנה אותו לי-רן , הינו משטח טיפוגרפי מרשים ובעל נוכחות. הוא נוצר בהשראת לוח לבדיקת ראייה ומורכב מאוסף גרפי תלת מימדי של ספרות ואותיות (בתוכו מסתתר גם מספר הטלפון של החנות) "שמשאיר אימפקט מאד גדול".
לעיצוב גופי התאורה חברו לאבי בן טולילה מאדיסון תאורה, היחיד שנענה לאתגר העיצובי המורכב. " ישבנו אצלו בסדנא ועברנו תהליך ארוך של ניסוי וטעיה עד שהגענו למודל הסופי": 6 גופי תאורה המשתלשלים מהתקרה וממחישים ויזואלית את תעתועי האופטיקה ואפקט ההשתקפות. דרך שילוב המראות יחד עם הקיעור של הגופים, נוצר אפקט של טשטוש ועיוות, "ואלו מצידם מזכירים לך כצופה שאתה רואה".
החלל שהיה בגלגולו הקודם חנות לריצופים, משתרע על פני 60 מ"ר ומחולק לשלושה אזורים: החלל המרכזי - חלל התצוגה, חדר בדיקות ראייה, וחדר תפעול אתר האינטרנט והזמנות. במסגרת תהליך השיפוץ, החנות רוצפה בגרניט פורצלן מבריק וקירות החנות חופו בקירות גבס שנצבעו בלבן. בתוך אלו שולבו אלמנטים ייעודיים כמו דלפק קופה מקוריאן לבן, ועוצבו מתקני תצוגה למוצרים נלווים אשר הוצבו במרכז חלל התצוגה, ונעטפו בתחתיתם בקונטורים של תאורת לד רכה המדגישה את תחושת הריחוף. העיצוב הטוטאלי, לא רק מחבר באופן מרתק ומפתיע בין עולם האופטיקה, הגרפיקה, עיצוב המוצר והפנים, אלא גם מעורר עניין רב בדואליות העכשווית שבין סגנון פשוט ותכליתי , לעושר עיצובי המפאר את אסתטיקת המינימליזם.
"היה לי ברור שהפרוייקט צריך להיות נקי ושהמתח בין השחור ללבן חייב לתת פה את הטון. יכולתי לסיים את זה עם חלל סופר לבן, נקי, שקוף ובהיר, אבל הרגשתי שאני צריכה את השחור דווקא, ובצורה מאד עדינה, כדי להדגיש את הלובן של החלל ואת האווריריות שלו. אני חושבת שזה ההבדל בין מינימליזם לבין החלל שנוצר, שדווקא הקונטרסט הזה, נותן את האופי האמיתי שלו, ולא הלובן והניקיון".
עדשות. דיזנגוף 332, תל אביב