שאלה שמעסיקה דורות רבים היא האם יש גן עדן, ואם כן היכן הוא נמצא? מאז שטבע ג'יימס הילטון את המונח "שנגרי-לה" בספרו "האופק הנעלם" בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הפך צמד המילים הזה, שתיאר אתר בין הרי הקונלון בטיבט לתיאור של גן העדן האולטימטיבי, מקום קסום ורחוק מהמולת העולם. דוריס דיוק, אשת חברה בשנות השלושים של המאה הקודמת שהוכתרה כאישה העשירה ביותר בעולם, הושפעה עמוקות מתיאורו של הילטון. כפועל יוצא מכך, היא רכשה לעצמה חלקה בשטח של כ- 20 אלף מ"ר בהונו לולו ובנתה שם את אחוזת שנגרי-לה, גן העדן האישי שלה. היא אמנם נולדה עם כפית כסף בפה, כביתו היחידה של איל הון שירשה את כספו מטבק ומתחנות כוח, אבל המזל לא תמיד האיר לה פנים. היא נישאה פעמיים ובתה היחידה מתה יום לאחר הלידה. חייה הזוהרים והבודדים תועדו במדורי הרכילות של התקופה וכך גם יחסיה עם משרתה ברנרד בסרט שיצא לאקרנים ב- 2008 ואת התפקיד הראשי גילמה סוזן סרנדון.
צפו: סוזן סרנדון מגלמת את דוריס דיוק
את האחוזה בהוואי דיוק ביקשה לבנות ולעצב על פי מסורת העיצוב האסלאמי, שריתק אותה. היא אספה פריטי אמנות ועיצוב נדירים במסעותיה השונים באיראן, מרוקו, טורקיה, ספרד, סוריה ומצרים. בשני העשורים האחרונים, חדרו האלמנטים מארצות ערב לקונצנזוס של עולם העיצוב; טובי המעצבים מרבים להשתמש בטקסטילים אתניים המשלבים מוטיבים בולטים מתרבויות המזרח בהדפסי בדים וטפטים. ספרים רבים נכתבים על מקורות העיצוב המרוקאי וגם במחוזותינו ניתן לראות כי הטרנד מחלחל וצובר תאוצה. בקרן דוריס דיוק לאמנויות החליטו שהעולם הרחב בשל לתערוכה שתציג את החזון ומפעל החיים של היורשת. בתערוכה, שנפתחה החודש במוזיאון MAD לאמנויות ועיצוב במנהטן, מוצגות תמונות של האחוזה המפוארת וכן פריטים מהאוסף העשיר והמרהיב של דיוק. התערוכה תמשיך כתערוכה נודדת ברחבי ארצות הברית עד שתגיע לסיומה במוזיאון האמנות בהונולולו ביולי 2015 כסגירת מעגל. לתערוכה מתלווה ספר בשם Doris Duke's Shangri-La: A House in Paradise שנכתב על ידי דונלד אלבכט ותומס מלינס ובו, סקירה של הפריטים הנדירים מהאוסף של דיוק, תמונות מחדרי האחוזה והגנים שמקיפים אותם.
בחדרי חדרים גרסת שנגרי-לה
התערוכה מהווה מעין סיור באחוזה השוכנת בהונו לולו. שמות החדרים בשנגרי-לה מזכירים אגדות וארמונות, וכך גם עיצובם. בין החדרים באחוזה נמנים המבואה ורכס המדרגות שהורכבו מכ- 600 אריחים טורקיים ו-84 חלונות ספרדיים. הערבוב בין הסגנונות השונים נחשב מהפכני מאחר ומדובר בתקדים משמעותי בתקופתה של דיוק. תעוזתה היא שהפכה אותה מאספנית בלבד לפיגורה תרבותית בעלת חותם משמעותי בעולם האמנות והעיצוב.בחצר המרכזית של הקומפלקס הנחשבת למוטיב חוזר באדריכלות האסלאם, המפרידה בין חדרים פרטיים לציבוריים, מונחות צנצנות אחסון מהמאה השמינית עשויות אריחים צבועים מהמאות ה-17, ה-18 וה-19, אך גולת הכותרת היא פאנל ענק עשוי מוזאיקה שדיוק ביקשה להכין עבורה באיספהן ב- 1938. החדר המרשים ביותר באחוזה מבחינה טכנולוגית הוא הסלון. יש בו קיר זכוכית שהועלם בעזרת מנגנון מעליות מתוחכם וחדשני במיוחד עת נבנתה האחוזה. ב"בית השעשועים" שסמוך למבנה הינו חיקוי לארמון שנבנה באיראן ב-1647. הוא מורכב משטחי פנים וחוץ ולכן הוא מתאים במיוחד לאקלים בהוואי. יש בו שני חדרי אורחים, סלון גדול ומטבחון קטן, ובין קירותיו שוכנות יצירות אמנות נדירות שמקורן מהמאה ה- 18 (זהו אחד מהמבנים שאינם כלולים בסיור המוצע לתיירים, ולכן הספר והתערוכה מספקים הצצה נדירה אל חדריו).
שילובים ופרדוקסים
התעניינותה של יורשת אמריקאית עשירה בתרבויות רחוקות כל כך וכה לא פופולאריות לתקופתה היוותה מעין פרדוקס המשתקף גם בעיצוב ובאדריכלות גן העדן הפרטי שלה בהונו לולו. עתיקות לצד מבנים שנבנו בהוואי על סמך שרטוטים ישנים, חפצים מארצות שונות שביניהן מפרידים אדמות וסכסוכים ורומנטיזציה של האמנות והעיצוב האסלאם שמזכירה את סיפורי אלף לילה ולילה. אפשר לראות בכך חוסר הבנה בייחודיות של כל אחת מהתרבויות שאסופות כאן, או להפך, חזון. אחרי הכול, שנים אחר כך, כל מעצב אופנה נחשב (ובראשם איב סן לורן) תחזק בית מפואר במרוקו. בין הפריטים ששולבו באחוזה ומוצגים בתערוכה ובספר נמנים טקסטילים, לרבות בדי אוהלים מצריים, בדי קטיפה ומשי מתקופת האימפריה העות'מנית, כלי ואריחי קרמיקה מאיראן מהמאה ה-11 עד המאה ה-20, רהיטים בשיבוץ עץ ואם הפנינה מספרד, סוריה והודו, כולל דלתות עץ הודיות מגולפות מהמאה ה-19. לתערוכה האמורה הובאו גם פריטי עיצוב ואמנות עכשוויים פרי עבודתה של שאזיה סיקנדר אשר נועדו להדגיש את הפערים בין התקופות ולהפגיש ביניהן. סיקנדר (43), אמנית אמריקאית ילידת פקיסטן, משלבת בעבודותיה אלמנטים מדתות ההינדו והאסלאם וחוקרת את הסטריאוטיפים על נשים מארצות המזרח ובעיקר מפקיסטן. עבודות נוספות כוללות עששיות וגופי תאורה המזכירים את גופי התאורה המרוקאיים המוכרים, אלא שדוגמת הכוכבים מוחלפת עתה בדוגמאות טילים, יצירות וידאו, קליגרפיה ושירים. בנוסף, בתערוכה מוצגים גם שרטוטים מקוריים של חלק ממבני האחוזה, סרט על ירח הדבש של דוריס דיוק במרוקו ומצרים, שגרם לה להתאהב בעיצוב ובאמנות המקומיים וכן אלבומיו ויומניו של ג'יימס קרומוול, בעלה השני של דיוק, מאותו ירח דבש שהתקיים לפני שבעים וחמש שנה והביאו ליצירתו של המבנה האיקוני הזה.
מוזיאון MAD בניו יורק
תאריכי התערוכה: עד ה-6 בינואר
שעות כניסה 11:00-18:00, בימי ה' ו-ו' 11:00 עד 21:00
דמי כניסה: 15 דולר