סיקור מיוחד: נעמה בצלאל עורכת את וואלה! בית ועיצוב

שקשקו לה את השוק

נעמה בצלאל פותחת פה על השינוי שעבר לאחרונה שוק הפשפשים, על המחירים המאמירים ועל היעלמות האותנטיות של המקום, שבעבר אהבה לבקר קבוע בהתרגשות ולטפח קשרים עם הרוכלים

נעמה בצלאל
04/10/2012
מקום אהוב על מרבית האספנים(צילום: בן קלמר)

שוק הפשפשים ביפו הוא מקום שאני מבקרת בו כבר קרוב ל-20 שנה. מעט זמן אחרי סיום לימודי בשנקר גיליתי את המקום הקסום הזה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהגעתי לשם וחזרתי הביתה מוקסמת, נפעמת ובהתרגשות גדולה. כבר באותה הפעם פגשתי כמה מ"חבריי הטובים" בשוק שעד היום נמצאים ועובדים שם. גיליתי עולם ומלואו של רהיטים, מנורות, כלים , חפצים ומה לא?! עולם של צבע, טקסטורות וצורות. עולם של דיוק עיצובי.

מצאתי את עצמי מתמגנטת למקום הזה, נשאבת אליו ונהנית מכל רגע של שיטוט וליקוט. למדתי לחדד חושים כדי למצוא את הדברים המעניינים ולאמץ את הדמיון במטרה להבין איך ייראו פריטים אחרי שיפוץ, כמו גם איפה אמצא להם מקום או אניח אותם. כך בכל הזדמנות פנויה, בעיקר בימי שישי השתדלתי להגיע לאסוף לי לאט לאט דברים וחפצים שאהבתי ונמשכתי אליהם וכאלה שגרמו לי לרגע של כיף ואושר כשהפכו לשלי.

טוב לדעת (מקודם)

הפתרון לכאב הברכיים קרוב מתמיד - בזכות טכנולוגיה בנעל

מוגש מטעם אפוסתרפיה

במשך הזמן הכרתי את הסוחרים בשוק והם הכירו אותי. הם מתקשרים אליי כשמגיע משהו שיכול לעניין אותי, ואני אליהם בשעה שאני מחפשת משהו ספציפי. צילומים לקטלוגים שצילמתי עם ארט מושקע ופרופס אותנטיים משנות ה- 50 וה- 60, נתנו לי תירוץ נהדר לחפש בשוק ולקנות דברים לצילומים, שאחר כך הצטרפו לאוספים שלי שנערמים להם עם השנים.

מצאתי את עצמי נהפכת לאספנית. אני נוהגת להתלוצץ ולומר שאספנות היא סוג של "מחלה" ברגע שאתה נדבק היא לא מרפה ו"זר" לא יבין את הדרייב שיש בהשגת עוד חפץ לאוסף ואת ההנאה והכיף שמציפים אותך כשמוצאים את מה שאוהבים ומחפשים. (האוספים שלי מורכבים מפריטים שהיו משנות ה-70 של המאה הקודמת ואחורה, עד שנות ה-20, כשהדגש הוא על ה-50-70).

סחורה הולכת ונעלמת(צילום: בן קלמר)

השינוי שנוצר בתקופה האחרונה בשוק ביפו כביכול מבורך. לקחו מתחם והפכו אותו לאופנתי, טרנדי, שיקי, חדש ועדכני אך לצד כל אלו חבל מאוד שבדרך רומסים את מה שהיה שם. בעלי החנויות הבינו שניתן להשיג שכ"ד הרבה יותר גבוה מזה שקיבלו כל השנים מסוחרי השוק והיום מקבלים פי כמה וכמה עבור מסעדות, בתי קפה וחנויות מעוצבות ושיקיות. כפועל יוצא מכך, הסוחרים הישנים לא יכולים לעמוד בתנאים החדשים ופשוט נוטשים אט אט את השוק.

חלק מבעלי החנויות מבינים, שמכירות של יומיים בשוק לא ישתוו לשכ"ד גבוה שניתן לקבל תמורת החלל אם רק ישכירו אותו לשוכר חדש, בלי שום מאמץ. כך קורה שלאט לאט אך די מהר, השוק שינה את פניו והוא כבר לא מה שהיה. הסוחרים הישנים סוגרים או מתרחקים לרחובות צדדיים שבקושי יודעים על קיומם, ויש כאלה ששורדים ומעלים את המחירים כך שעד שמשיגים פריט נחשק הוא מתומחר בסכומים שהם רחוקים מאוד ממה שהיה אפשר להשיג בעבר, וכל העניין נעשה פחות כיף והרבה פחות משתלם.

אסור לשכוח שהרבה פעמים רהיט מהשוק דורש השקעה – שיפוץ/ פוליטורה / ריפוד וכו' ובשעה שהמחירים מאמירים התהליך נעשה לא הגיוני ולא משתלם. בנוסף ובמקביל ישנו תהליך טבעי של סחורה שאותה קשה יותר להשיג, מאחר שהמקורות הולכים ומדללים ופריטים משנות ה-50 וה-60, ירושות של הדורות שנעלמים, הולכים ומתמעטים עם השנים.

מאחר ואופנת הרטרו פשטה בכל פינה ואנשים רבים גילו אותה כאטרקטיבית הרבה יותר מבעבר, השילוב של התמעטות סחורה מול ביקוש יתר מהווה גורם נוסף להעלאת מחירים ופחות הצע שווה. הסחורה הופכת ליותר נדירה וקשה להשגה.

השנה האחרונה הייתה לי מאוד אינטנסיבית ועמוסה ולצערי יצא לי הרבה פחות להסתובב בשוק ואני אומרת זאת בגעגוע גדול. אך אני יודעת שכשאמצא את הזמן לחזור לשם (וכבר כמה חודשים לא ביקרתי שם) אגלה שינויים נוספים ותהפוכות שקרו שם והורסים לי את השוק המוכר, האותנטי, והקסום שהייתי רגילה לפקוד. עושה רושם שהעירייה לא דואגת לשמר ולטפח את השוק והרי לא ייתכן מטרופולין מרכזי כמו תל אביב בלי שוק פשפשים ראוי.

סיקור מיוחד: כל הכתבות של נעמה בצלאל עורכת את וואלה! בית ועיצוב

טרנדי על חשבון אותנטי(צילום: בן קלמר)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully