ביתם של בארי וג'ודי רובין בתל אביב איננו בית שגרתי. מדובר ב- 3 דירות בבניין תל אביבי המשתרעות על פני 2 קומות שחוברו ליחידה אחת. חלקו העליון מוקדש למגורי המשפחה בעוד שהחלק התחתון- לתחביבו של אב המשפחה, שבבעלותו אוסף נדיר של רכבות צעצוע. יותר נכון, הגרסה הבוגרת והמורכבת של רכבות צעצוע מאחר ומדובר בדגם מוקטן של אזורים בעיר בולטימור האמריקאית וסביבתה בשנות ה- 30, הכולל מבנים, כבישים, צמחייה, דמויות קטנות ולא פחות מ- 12 רכבות עם עשרות מסילות ברזל ארוכות ומפותלות.
לנו הישראלים, תחביב מסוג זה יהיה זר. עם זאת, במקומות דוגמת ארצות הברית, ממנה מגיעים בני הזוג (ושם הם מתגוררים חלק מהשנה עם שני ילדיהם), תמצאו מבוגרים רבים המקדישים זמן, כסף, אנרגיה ומקום לתחביב זה. המעצב דניאל אייזקס, שמכיר את התחביב ממולדתו שבאוסטרליה, התבקש על ידי בני הזוג לעצב מחדש את כל הקומה.
הכניסה לבית נעשית דרך הקומה בה נמצא האוסף הייחודי. עד השיפוץ, בני המשפחה נהגו להשתמש בכניסה העליונה כדי לא להיכנס דרך קומת הקרקע מאחר והייתה מבולגנת הודות לארבעת החתולים המשפחתיים שגרמו נזקים לדגמים היקרים לליבם של הדיירים.
משימתו של אייזקס (42), מעצב פנים מתחיל שעושה בתקופה האחרונה הסבת מקצוע ממשפטים, הייתה להפוך את הקומה המדוברת לכזו שתהיה נעימה לשהייה עבור בני המשפחה ואורחיהם, ובו זמנית לאפשר לבולטימור להמשיך להתקיים בתל אביב. "יש כאן יצירת אמנות נדירה, במיוחד בארץ ואני חושב שגם בכל העולם" כלשונו של אייזקס. "גם במקומות בהם יש התעניינות בתחביב, זה לא מגיע בדרך כלל לכזו רמת השקעה גבוה. זה הרשים אותי, ולכן הצעתי להדגיש את התצוגה מצד אחד, ולהגן עליה מפני החתולים ופגיעות אחרות מצד שני. הצעתי לכסות את הדגמים בזכוכית ולהפוך את החלל לאזור הסבה, שמאפשר ישיבה, צפייה בטלוויזיה ועבודה על מחשב". כלומר, שילוב של האוסף בצורה הרמונית בחיי היום יום.
הצעתו של אייזקס התקבלה, ובתהליך שארך כ- 8 חודשים שינה המקום את צורתו. הקומה, שצורתה מלבנית, תוכננה במקור כך שבולטימור המוקטנת מונחת על מדפי עץ לאורך הקירות, עם חיבור מתבקש בשתי נקודות, במטרה ליצור יחידה אליפטית סגורה, שתאפשר לרכבות לנוע. התכנון לא יושם בהצלחה בעת השיפוץ הראשוני של המקום, ובפועל מסילות הרכבת מעולם לא נעו. לפיכך, החליט אייזקס לוותר על החיבור של הדגמים בשתי הנקודות, במטרה להגדיל את תחושת המרחב בחלל. במקביל, קיבע את המדפים למקומם וסגר אותם עם קורות ודלתות. כך התקבלו שטחי אחסון ומדפים לספרים מתחת לתצוגה, דבר שגם סיפק את החוזק שאפשר לסגור את התצוגה עם זכוכית.
הקומה הראשונה בה שוכן האוסף מתחלקת לשני חללים עיקריים, כאשר כל אחד משמש למטרה אחרת. בחלל הקרוב לדלת הכניסה שילב אייזקס ספה ארוכה ונוחה ומיקם מולה טלוויזיה, במטרה לאפשר לבני המשפחה לצפות בסרטים שהם נוהגים לראות. החלל השני הפך לחדר אורחים, עם מיטה ישנה ששופצה. בתוך התצוגה בחלק זה הוא שילב משטח עבודה העשוי גם הוא זכוכית שקופה, המאפשר לעבוד עליו עם מחשב נייד.
במקביל לתכנון מחדש של החלל שינה המעצב את הצבעוניות ששלטה במקום. בעבר הקירות היו צבועים בצבע אפור, דבר שפגם באיכות התצוגה, שכן חובב הרכבות אוהב את המראה המאובק של העיר, כך שעל הרקע האפור נבלעו הרכבות. לפיכך, במטרה להדגיש את התצוגה ולהפוך את החלל למזמין, נעשה שימוש בצבעים מנוגדים לאוסף: צהוב- ותכלת, (בקומת הקרקע נצבעו הקירות בתכלת עם צהוב). הספה רופדה בבד צהוב עם טקסטורה שאיננה מזמינה את חתולים לנעוץ בה ציפורניים, עם שילוב של כריות נוי בצבע תכלת החוברים למראה הקירות. מאחר והתצוגה דומיננטית מאוד, אייזקס נמנע מלשלב צבעים נוספים או טקסטורות, דוגמאות וצורות שעשויים היו ליצור עומס מיותר.
חלק חשוב בפרויקט היה השיקום של הדגמים, שחלקם נהרסו כאמור בגלל החתולים. לצורך כך המעצב השתמש בהרבה מאוד דבק לדבריו, בעבודה איטית ומדוקדקת. כאשר הדגמים שוקמו, הוא שילב תאורה קבועה בתוך מבנים מסוימים, כדי להאיר ולהדגיש את הנראה. במקביל, אייזקס השקיע מחשבה במטרה למנוע מהמקום להפוך למוזיאון. התצוגה אמנם סגורה בזכוכית, אך יש רווחים בין הפלטות, במטרה ליצור תחושה אוורירית ולאפשר לאבק לחדור לתצוגה, כפי שביקש מי שהקים אותם. הוא שילב דלתות זכוכית גלויות בתצוגה כדי לאפשר לגעת, לחוש ואף לשנות את מה שצריך, והגביל את גובה התצוגה כך שהאפקט של התקרה הגבוהה ישמר. כל זאת בצד השימושים היומיומיים שהחלל מאפשר והצבעוניות הנעימה, התורמים לתחושה הקלילה יחסית שיש בחלל.
שיקום הדגמים לרבות התצוגה שלהם נעשה כתהליך איטי ויסודי. "זה היה אתגר עצום", מסכם אייזקס. "אמנם קצת חששתי בהתחלה משום שמדובר בפרויקט הראשון שלי כמעצב, אך הכיף והסיפוק של העשייה והאמונה של הלקוחות בי וברעיונות שלי, העצימו ועודדו אותי ללכת על זה עד הסוף".