לכל אחד יש חלום. הנה למשל סיפור על דיירים שביקשו לעצמם בית גלילי שיש בו אלמנטים מהסגנון הערבי ויתאים לסביבה בה הוא נמצא. על עבודת התכנון אחראים מלכא אדריכלים, אייל ומירב מלכא. הבית, שנבנה במושב למרגלות גבעה, תחום כלפי הרחוב בחומת אבן גדולה שמסתירה אותו ושומרת על פרטיות הדיירים. הכניסה אליו מתחילה בחצר פנימית גדולה שתפקידה כפול; היא מהווה מבואת כניסה מסורתית ומפרידה בין אזור המגורים לבין אזור האירוח המיועד לאורחים הרבים שמגיעים לביקור. מדרגות מובילות לגג ומשלימות את סגנון הבנייה האופייני למזרח, עם רמיזה לתקופת טרום המזגנים, בה ישנו בארצות מזרח רבות, על הגג בלילות הקיץ החמים.
משמאל לכניסה החיצונית נכנסים אל הבית, ולמרות שבנייתו הסתיימה זה לא מכבר, אופפת את הנכנסים תחושה שהגיעו לבית שהיה שם מאז ומתמיד. הדיירים, זוג הורים שילדיהם בגרו ועזבו כבר את הבית, לא ויתרו על הרהיטים שליוו אותם במשך שנים וחלקם רופדו מחדש ואחרים, שמצבם אפשר זאת, נשארו במראם הקודם. לצד הרהיטים נמצאים גם פריטים שנאספו במהלך החיים, ואליהם נוספו פריטים חדשים שמשלימים את המראה של הסלון הגדול והמעוטר בחלונות גדולים הצופים אל הנוף. העמדת פינת הישיבה בסלון, כשגב הספה מופנה לנוף, מסבה את תשומת הלב לנוף שמולו הם חיים. הדיירים לא חשו צורך להפוך את הנוף לתמונה המשלימה את העיצוב בתוך הבית, אלא חיזקו את נוכחותו בעצם היותו שם.
כל פונקציה בבית קיבלה הגדרת חלל מדויקת. הסלון, כפי שנהוג בבנייה המזרחית, תופס באופן פרופורציונלי את רוב שטחו של הבית ומשמש את הדיירים לפעילויות שונות. הפעילות המרכזית היא האירוח המרובה שקורה עקב מיקומם בצפון, שמזמין אורחים רבים שגם נוטים להשאר לישון. בדיוק לשם כך נבנתה מעברו השני של אזור הכניסה החיצוני יחידת אירוח שכוללת שני חדרי שינה וכמובן שירותים צמודים וביחידה זו נמצא גם המשרד הביתי, המופרד מיחידת המגורים. שלא כמקובל היום, למטבח הוקצה שטח נפרד והוא אינו חלק בלתי נפרד מהסלון אבל עם זאת, הפתח אליו רחב ונשמר קשר עין עם הנוכחים באזור האירוח.
בכניסה לחדר השינה המרכזי של הדיירים נמצאת מבואת הסבה שמיועדת לקריאה ולמנוחה. חדר הארונות שצמוד לחדר השינה מיועד גם להלנת הנכדים שמגיעים לביקור כך שהוריהם יכולים ליהנות מחופשה בגליל ביחידת האירוח, ומהנכדים לא נגזלת חוויית השינה עם סבתא וסבא. הבנייה המותאמת לסביבה עונה באופן טבעי על לא מעט מכללי הבנייה הירוקה; הקירות העבים במיוחד מבודדים את פנים הבית מהאקלים החיצוני, בגג השטוח יחידות פוטווולטז' המיועדות ליצירת אנרגיה, כיוון הפטיו והפתחים שבו הותאמו למשטר הרוחות הקיים במקום ופתיחותו של הפטיו לפנים הבית מאפשרת כניסת אור טבעי במהלך כל שעות היום, ללא חדירה ישירה של קרני שמש צורבות.
האבן המקומית שמזוהה עם בנייה בגליל היא ברוב המקרים אבן בזלת כהה, אבל הדיירים והאדריכל העדיפו לבחור באבן בהירה שתאפשר לבית להתמזג בנוף ולא תבליט את הבית כגוש סלע בזלת שחור. גם בבחירת אבני הבנייה והריצוף בבית נעשה שימוש באבנים מהסביבה, דבר שחסך בשינוע. הריצוף מורכב מחמישה סוגים שונים של אבן מקומית, שרובם הגיעו לאתר הבנייה מפירוקים מקומיים: אבני מצפה, חלילה, ג'מאון, חברון וג'ד גלילי הותאמו זו לזו הן בגוונים והן בגדלים. תכננו של הבית הותאם לתוואי הנוף, והוא משתלב במדרון שעליו הוא עומד ולא חוסם את מראה המטעים והגפנים הנמצאים למרגלות הגבעה.
תכנון הנוף סביב הבית משלים את הקונספט הכללי של הבית והוא נעשה על ידי אסיף ברמן, בשיתוף פעולה מלא עם הדיירים ועם האדריכל. צורת האות ח' המאפיינת את בניית הבית קצת שובשה. כדי לתת לנוף ולפיתוח הסביבתי לחדור לבית קוצרה פאה אחת של האות, השייכת לאזור האירוח, לעומת השנייה המשמשת למגורי הדיירים, ובראש האות נקרע פתח המחדיר לחצר הפנימית את מראה הגינה שבמורד, המוביל אל הבית ממפלס הרחוב. התוצאה של פיתוח הסביבה כולה, בדומה לתכנון הבית, היא מראה טבעי המשתלב עם הסביבה כשדרך החשיבה הייתה ללכת עם הטבע ולא לנסות לשכנע אותו.
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור