הדירה ששוכנת בקומה ה-23 של בניין תל אביבי משקיפה לנוף אורבני המתפרש מנתיבי איילון ועד לים. דיירי הבית הם משפחה הכוללת זוג הורים, שתי ילדות וכלב חמוד המהווה חלק בלתי נפרד מהמשפחה ואף זכה לרהיט משלו שעוצב כהמשך לספה בסלון. אחת הבקשות העיקריות של בעלת הבית ממעצבת הפנים לינור גבעולי הייתה סגנון מינימליסטי ונקי. מן הראוי לציין כי מדובר באתגר לא פשוט בהתחשב בעובדת הדינמיות שמביאים איתם ילדים לחלל הבית.
בחלל המרכזי בבית ניצבים פינת ישיבה, פינת אוכל, מטבח ובר משקאות. אחד מקירותיו של החלל הוא ברובו חלון גדול שמשקיף על העיר עד לים, נוף שהופך ליפה במיוחד בשעות הערב המוקדמות. בניגוד לרעש הויזואלי שנשקף מהחלון, הדירה עוצבה בצבעים בהירים וניתנת לבידוד מיידי על ידי מיסוך החלון. כלי עיצובי נוסף ליצירת רוגע בדירה הוא ריבוי מוקדי התאורה שמאפשר משחקי אור שונים לקביעת האוירה בבית.
פינת הישיבה בסלון פונה אל קיר ריק ובו נישה המכילה מסך LCD בטכנולוגית צפייה השוטפת את הקיר בתאורת השוליים של המסך. את המכשירים השונים המתחברים אל המסך כמו ממיר ערוצים וDVD מסתירה זכוכית לבנה. סדרך זו המסך הופך להיות הנושא המרכזי בחדר האמור עם מינימום הסחות דעת סביבו.
האופי הפשוט נשמר גם בבחירת שולחן הסלון שמורכב משתי יחידות עץ המשתלבות זו בזו וניתנות להצבה מחדש לפי הצורך. את הספה, שתוחמת את קו פינת הישיבה, ממשיך הדום פינתי שנועד לכלב המשפחתי. מדובר בכלב מסוג גדול אשר נזקק לפינה משלו כמו כל דיירי הבית והשימוש בהדום מגדיר את מקומו ואינו מעודד אותו לטפס על הרהיטים האחרים. פרט זה, כמו מקומן של חיות המחמד בבית, לא נעלם מעיניה של המעצבת שהקפידה על תחקיר מקיף לפני שניגשה לעבודת התכנון.
העץ נחשב למוטיב חוזר בחלל, וניתן למצוא אותו גם בפינת האוכל ובבר המשקאות. הבר נבנה כאחת מצלעות המטבח כשגבם של היושבים מופנה אל הנוף ומהתקרה תלוי מדף בקבוקים המשרת את המגיש.
המטבח נחשב ליוצא דופן בצורתו. צורת ח' שמפרידה בינו לבין החלל באופן מובהק ופס התאורה התחתון מדגיש את ההפרדה בינו לבין שאר החלל. מצד שני, אין בו ארונות גבוהים וניתן לצפות ממנו בטלוויזיה ולשוחח עם שאר הנוכחים בחדר תוך כדי שטיפת הכלים או הכנת אוכל.
בתהליך העבודה חיפשה המעצבת את הפריטים הייחודיים שישייכו את החלל לדיירים באופן בלעדי. אלו כוללים ציורים מקוריים שנתלו על קירות הדירה, תוך הקפדה עיצובית על התאמה בין גווניהם לסביבה, ואת גופי התאורה המיוחדים כדוגמת מנורת השושנה הגדולה בפינת הישיבה.
הדירה תוכננה בתהליך מסודר של בניית קונספט. במקום שכל חדר יעוצב באופן שונה - קיים רצף רעיוני בין פינה לפינה בבית, אשר שומר על הרמוניה במעבר בין החדרים. כאשר בני הזוג ביקשו בר משקאות, גם שירותי האורחים עוצבו בסגנון של בר-מסעדה באמצעות תאורה דומה, תוך שימוש בכיור מודרני וטפט המדמה חיפוי אבן. בהמשך לקו סגנוני זה גם חדרי השינה עוצבו בסגנון שמזכיר בתי מלון, הודות לוילונות גליים בצבעים בהירים, שימוש במדפים נמוכים, מראות לצד המיטה וויתור על תאורה מרכזית.
החדרים עוצבו תוך חשיבה לטווח ארוך. אין ספק שעיצוב שמתאים היום לפעוטות, יהפוך בתוך שנה או שנתיים לפחות רלוונטי. לפיכך, במבט לחדר המשחקים ניתן לראות כי עיצובו כולל מדפי קיר ותאורה בלבד. מה שהופך אותו לחדר "ילדותי" הוא אוסף החפצים שבו. עיצוב זה מבטיח כי הפונקציה של החדר יכולה להשתנות בעתיד ביתר קלות לפי רצון הדיירים, מבלי להיכנס להוצאות גבוהות ומיותרות. חדר המשחקים מדגים את הורסטיליות של הדירה כולה, שניתנת לעיצוב או להתאמה מחדש לפי צרכי הדיירים בכל עת.
הדירה התל אביבית עוצבה באופן מינימליסטי, פונקציונלי שיאפשר אדפטציה של איזוריה השונים לשינויים בגילאי הדיירים ולמרות הימצאותה בבניין חדש ומודרני עדיין מצליחה לשמור על אופי חם ומשפחתי.
(צילום: איתי סיקולסקי)
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור