האדריכל יושיצ'יקה טקגי (Yoshichika Takagi) מצטרף לרשימה מכובדת של אדריכלים יפנים עכשוויים המחוללים בשנים האחרונות מהפך בסביבת המגורים. טקגי, יליד ספורו הוקאידו, (1975) רואה בכל בית שהוא מתכנן הזדמנות לבטא פרשנות סובייקטיבית המוכתבת אך ורק מהסביבה ומהצרכים של הדיירים, נטולת כל מחויבות למוסכמות או צפיות מקובלות מבית פרטי קונבנציונאלי.
טקגי, שסיים את לימודי האדריכלות ב - 1998 ביפן, עבד תחילה במשרד N Maeda , בשנת 2005 פתח את משרדו הפרטי, ובמקביל עסק בהוראה באוניברסיטת Hokkai Gakuen. כאשר התבקש לתכנן עבור זוג חבריו בית פרטי בעיר איקוקה שביפן, החליט להעניק להם "סביבת מגורים" ולא מבנה כמקשה אחת. הבית המכונה House I הוא בית מגורים דו קומתי שכל קומה בו משתרעת על 100 מ"ר. גודל המגרש עליו נבנה הינו 477 מ"ר, והוא ממוקם במרכז העיר אקיטה שביפן (Akita), מוקף בחניונים ובפונקציות עירוניות רבות אחרות כנגזר ממיקומו המרכזי.
בהתחשב בעובדה שמדובר בשטח חשוף תדיר לעיני הציבור מכל ארבעת עבריו, נדרש טקג'י להבטיח את פרטיות דיירי הבית, אך בה בעת ליצור חזית פתוחה ומאווררת, כזו המאפשרת להם ליהנות מאיכות חיים של בית פרטי וממבטים אל החוץ. במבט ראשון הבית נראה יותר כתוצר של משחק ילדים ששיחקו בלגו מאשר כבית מתוכנן כהלכה, והוא אכן מבטא את סגנונו הייחודי של טקג'י הנוהג "להשתעשע בחללים" דרך קבע. הסיור בבית מתחיל בחוץ, ולא בחלל הפנים כנהוג, ומיד מתבהר ללא ספק שמדובר בבית שלא ניתן לחוות אותו או להבינו במבט אחד, גם לא בשניים.
הגישה לכניסה לבית אינה קבועה במקום אחד, אלא נעשית גם דרך מעבר צר בין שני קירות, כשהוא חושף חדר המשמש כפטיו פתוח לשמיים. מבחוץ נראה חלל זה כחלק ממרחב פנים הבית, אך למעשה זהו חלל שמתפקד כחצר חיצונית תחומה, הנטמעת בקווי חזיתו הקדמית של הבית כלפי חוץ. באורח תכנוני זה מעטפת הבית אינה יוצרת את גבולות חללו הפנימי, אלא מגדירה חללי ביניים, מעברים וחללי תווך בגדלים שונים שמתפקדים כשטחי חוץ ומגדירים את החללים שבעומק המבנה.
"עיצבנו את הבית בהסתמך על שני כללים פשוטים: החדרים שמצריכים פרטיות תוכננו כ"קופסאות" סגורות, וחדרים שמהותם אינה מחייבת סגירות/פרטיות הם התווך שבין הקופסאות. יישום כללים אלה הוא זה שבעצם מציג את המרחב כמבנה מורכב" אומר טקג'י. ואכן, תפיסת תכנון זו הופכת את הבית ליצירה עשירה בתוכן מבחינה נפחית אך מאופקת וצנועה בחזותה החיצונית, וכך, למעשה, מה שנראה מבחוץ כחלל מורכב אינו מעיד על חלוקת הפנים ומייצר סוג של אשליה על חלל בו רב הנסתר על הגלוי.
השיטוט בבית חושף אגף אחר, שקירותיו כוללים מפתחים גדולים המובילים את המתבונן לאגף הבא כאמצעי לחקירת המרחב ולבדיקת היחסים שבין פנים וחוץ. ההתייחסות למתאר החיצוני של הבית כאל חלל בפני עצמו סייעה לבידודו בפני מזג האוויר הקיצוני השורר באזור, כמו גם לחיסכון בהוצאות החימום והקירור. שני חדרים סגורים שתוכננו בלב הבית מיועדים לשינה, ושאר חללי הבית מאופיינים במידות משתנות של גודל וגובה. בתוך כך, קשה להבין היכן הם מתחילים והיכן הם מסתיימים, ועם זאת כשהם משתלבים יחדיו נוצרת סביבת מגורים מגובשת.
לדברי טקג'י גונם הלבן של החללים לא נועד לסמל חומר, אלא נפח וצורה ולכן אין צורך להוסיף להם צבע. מטרתו, הוא מוסיף, הייתה להדגיש את חוכמתו ומורכבותו של החלל העשוי ממישורים ופתחים. חוכמה ומורכבות אכן קיימים כאן ללא ספק, אך קשה שלא לתהות כיצד מתנהלים החיים בשלווה בקומה השנייה של הבית עם מעקה שאינו אלא מוט אחיזה בלבד. טקג'י, עצמו, אגב, בדרכו הייחודית, אינו רואה בכך בעיה או סכנה.