שבוע העיצוב שנפתח היום בחולון מזמן אליו לצד מעצבים מקומיים, כ-18 מנהלי שבועות עיצוב מרחבי העולם. עבור אריק צ'ן, מי שהיה המנהל הקריאטיבי בשבוע העיצוב הראשון של בייג'ינג בשנה שעברה, זהו לא המפגש הראשון עם הנוף המקומי. בראיון ראשון מתוך סדרת ראיונות בלעדיים לוואלה הוא מספר על הסוגיות שמעסיקות את שבוע העיצוב בבייג'ין ומסביר על החיבור המפתיע שלו לעיצוב הישראלי.
זוהי לא הפעם הראשונה שאריק צ'ן מבקר בארץ, בוודאי שלא בחולון. צ'ן נבחר לתפקד כאוצר משנה בתערוכת הפתיחה של מוזיאון העיצוב בחולון על ידי ד"ר ברברה בלומינק, אוצרת ראשית לשעבר של מוזיאון קופר-יואיט והמוזיאון לאמנות ועיצוב MAD בניו יורק.
צ'ן (37), חמוש בתואר ראשון בארכיטקטורה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת ברקלי, ובתואר שני בהיסטוריה של העיצוב מבית הספר הנחשב לעיצוב פרסונס בניו יורק, חי בשנים האחרונות על קו בייג'ינג-ניו יורק, לאחר 12 שנים של מגורי קבע בתפוח הגדול, במהלכן עבד כעיתונאי ומבקר במגזינים מובילים כגון Fast Company, New York Times, Wallpaper, Surface ו- Interior Design. לצד הקריירה העיתונאית הענפה שלו, עבד צ'ן גם כמפיק ואוצר עצמאי של תערוכות ופרויקטים של אמנות, עיצוב וארכיטקטורה.
צ'ן, אמנם מגיע הפעם על תקן מנהל שבוע עיצוב מעבר לים שבא "למשש" את הסחורה, אך בהמשך מתבהר כי הגורם שממגנט אותו לכאן הוא הרבה יותר עמוק.
זוהי לא הפעם הראשונה שאתה נחשף לעיצוב ישראלי.
"זה בטח נשמע קצת משונה, אבל למרות שאני נראה כמו סיני-אמריקאי טיפוסי משיקגו, מרבית חיי גדלתי כיהודי. בילדותי ונעוריי לא מעט מהמורים שלי היו יהודים, ואפילו לימדו אותנו את "הבה נגילה", כיצד לבנות סוכה ודברים כאלה. בקולג', מערכת היחסים הראשונה והכי רצינית שהייתה לי הייתה במקריות מוחלטת עם ישראלי. קיץ אחד אפילו העברתי בחפירות ארכיאולוגיות בפרדס חנה במסגרת קורס בלימודים. כמו כן, ישנה העובדה שהשם שלי הוא עברי בחלקו, למרות שמדובר בצירוף מקרים טהור".
אז זה מסביר את החיבור האישי, איך אתה מסביר את החיבור האמנותי?
"אני מניח שזה בסך הכל נראה לי טבעי, וכמו גורל אופטימי, הוזמנתי על ידי ברברה בלומינק להיות בין האוצרים של תערוכת ההשקה של מוזיאון העיצוב בחולון ב-2012. התרגשתי מאוד, לא רק לקחת חלק בהשקה של המוסד החדש והפנטסטי הזה, אלא גם מה"תירוץ" לשוב לישראל, מה שהיה עבורי באותה תקופה בית רוחני".
מה דעתך על העיצוב הישראלי בהשוואה לשאר העולם?
"בתור משקיף מהצד שצופה בהרבה מעצבים ישראלים שהצליחו בחו"ל- אריק לוי, דרור בן שטרית, רון גלעד וכמובן רון ארד, נוצר הרושם שישראל בורכה בכישרון העיצוב הגבוה ביותר פר נפש בעולם. הרושם הזה מתחזק ברגע שאתה מגיע לישראל עצמה.
במאה העשרים התגבשה מסורת של עבודה אינטלקטואלית וקונספטואלית מוקפדת, ולאחרונה יחסי הגומלין בין ההיי-טק והעיצוב גם תרמו לסקרנות שמייצרת הסצנה. יהיה מרתק לראות לאן זה יתפתח מכאן".
צ'ן מבטא בעצם קיומו את המונח החמקמק "רב-תחומי", אם מעצם מוצאו והווייתו שמזגזגים בין מזרח למערב, ואם בתמהיל התרבותי שסיגל כך או בקורות חייו העשירים ומלאי ניגודים- אוצר אמנות ועיצוב נלהב מחד, ומבקר נשכן מאידך.
בתור אדם שכתב וביקר עיצוב ואמנות במשך שנים בבסיס האם ניו יורק, סביר להניח שהרף שלך לא נמוך במיוחד. אילו קריטריונים אתה בוחן במעצב כיום?
"אני חושב שאין קריטריונים מוחלטים בשיפוט עבודה של מישהו אחר. הכל חייב להיראות ולהילקח בחשבון במסגרת הקונטקסט שלו, אבל ברמת העיקרון, אני חושב שהעיצובים המוצלחים ביותר הם אלו שנוטים להיות ברורים ביחס למה שהם שואפים להשיג, שמציעים פיתרון לבעיה, יוצרים תגובה רגשית ומצליחים לספר סיפור תוך כדי".
יש לך פרויקטים מיוחדים באופק?
"בימים אלה אני עובד על שבוע העיצוב של בייג'ין שיתרחש בסתיו הקרוב. אנחנו מטפלים בכמה נושאים, החל מהאיזון בין פרספקטיבה היסטורית להתפתחות אורבאנית- מה מהווה סוגיה רצינית בסין, וכלה בהבנה מעמיקה של טכניקת היצירה. אנחנו לא מנסים להתחקות אחר טרנדים מערביים כמו שאנחנו מתמקדים בזיהוי ואפיון סוגיות וצרכים שמצריכים תשומת לב בסין, בניסיון לגשת אליהם גם מפרספקטיבה פרקטית וגם מפרספקטיבה תרבותית. בימים אלה אני גם עובד על ספר על העיצוב ברזילאי במאה העשרים".
(צילום: יח"צ)
לאתר שבוע העיצוב של חולון 2012