כשגדר גבוהה תוחמת אותו ורק חלקו העליון נחשף לעין העוברים ושבים, נראה בית השוכן בשכונה ותיקה באזור המרכז כ"עוד" בית עכשווי מחופה טיח ונקי קווים. אך כשפותחים את השער מסתבר כי ניקיון הקווים מקפל בתוכו טוויסט לא צפוי, כאשר בחלקה התחתון של המעטפת, לצד חיפויי טיח ולבני פירוק אפורות, משתלבים גם סרגלי עץ (ארז אמריקאי) בהנחה אלכסונית ולא שגרתית. זו תתברר בהמשך כאחת מבין הפתעות קטנות נוספות ששזרו בבית מתכנניו האדריכלים גיא וליקסון ודודי עזוז, והן עתידות להיחשף במרקמו הנקי בעיקרו, כסוג של קריצות אם תרצו, או ניואנסים "שוברי שגרה".
הבית, מספרים וליקסון ועזוז,"נבנה על שטח של כ-500 מ"ר, עליו ניצב קודם לכן בית ישן שנהרס. המגרש המשופע דרש עבודת מילוי רבה למדי, והעמדת המבנה נקבעה בקדמתו, על מנת להותיר שטח לחצר אחורית בה ביקשו הדיירים לשלב גם בריכה. מעבר לכך, הפרוגרמה המקדימה הייתה "רגילה" ומוכרת: לייצר מרחב מגורים פונקציונאלי שנועד להעניק מענה נוח לצרכי המשפחה שלה 3 ילדים קטנים, תוך שמירה על קשרי חוץ-פנים ועל ממד של גמישות לצרכים משתנים/עתידיים". תחת קונספט של פשטות צורנית טוו וליקסון ועזוז מתאר מעטפת המורכב משני גושים ה"מונחים" זה על גבי זה כשהעליון שבהם גדול יותר, ובתוך כך "חורג" מהקו התחתון תוך יצירת חללי משנה מקורים - מעין חדרים חיצוניים המתקבלים כהמשך ישיר של חלל הפנים, דוגמת רחבת ישיבה בחזית האחורית, ואחת נוספת בחזית הקדמית, שממנה ניתן להיכנס ישירות למטבח.
דלת כניסה מרשימה ורחבה במיוחד הנפתחת לכדי מצג של 90 מעלות, מכניסה את הבאים לחלל פנים רחב ידיים המשתרע בתצורת האות ר', כשלצידה מתנשא מהלך מדרגות גבוה המוביל אל הקומה העליונה, ובהמשך ישנו מעבר המוביל אל אזור שירותי אורחים. המרחב כולו עטוף בוויטרינות גדולות המחדירות את מראה החוץ פנימה, ופיסת חוץ נוספת נחשפת גם מפתח אנכי שתוכנן בסופו של המעבר לשירותים, כשקיומו כמו חותם ציר אורך החוצה את כלל החלל "משקיפות לשקיפות". מיקום הפונקציות בחלל האוורירי זורם עם תצורת ה-ר' של מתארו, שמייצרת הפרדה נוחה והגדרה ברורה ביניהן מחד, ומשמרת מרחב פתוח המזמן מבטים ארוכים וקשרי עין ישירים מאידך: בצלע אחת שלה ממוקמים הכניסה ואזור הסלון, בצלע השנייה המטבח, ובמפגש הפינתי ביניהן אזור פינת האוכל.
חומריות הפנים מגלמת רצף והמשכיות לזו המשמשת במעטפת החיצונית, דוגמת הלבנים האפורות שמחפות את כל אורכו של קיר הכניסה והסלון, וסרגלי עץ המחפים את הקיר שמולו, ובכלל זה את אזור השירותים, וזורמים איתו עד המטבח. לצד אלה משתלב ריצוף באריחי שיש אפורים וגדולים שנבחרו לאחר מיון מוקפד להבטחת גוון אחיד, ועניין מיוחד משווה הטיפול שהוענק לתקרה: תקרה "מנותקת" שנצבעה בגון מבריק למחצה, כאשר התאורה ששולבה בתוכה כתעלות בגון שחור מט רוקמת על פני שטחה דיגום גראפי ומשחק מרקמי מבריק ומט. מקור אור נוסף שתופס את העין בנוכחותו המרשימה, הוא גוף תאורה שהותקן בפינת האוכל, מעוצב כמקבץ של כדורים בגדלים שונים המשתלשלים בגבהים משתנים. הכדורים העשויים פלסטיק במרקם שקוף-מבריק מפיצים את אורם כלפי מטה, והחלל המשתקף בברק מרקמם, כמו גם הנפח של קיומם, הופכים אותם למוקד דומיננטי ורב עניין, כעין נקודת ציון בקצבו של המרחב.
פריטי הריהוט בחלל מובחנים ואנינים, והטוויסט שנחשף במעטפת החיצונית, מוצא את ביטויו גם כאן, כמו למשל בשלושה מתוך שנים עשר כיסאות פינת האוכל שמתהדרים בגוון שונה ובמשענת גב גבוהה משל האחרים. בבחירת פריטי הריהוט ככלל, שילבו וליקסון ועזוז צבעים, מרקמים וחומרים, אשר יוצקים לחזותו הנקייה-אוורירית של החלל ממד נוסף וטאצ' אסתטי ייחודי. פינת הישיבה לדוגמה, משלבת ספה פינתית בהירה בקווים רכים שמזמינים להתרווח בתוכה, שתי כורסאות ירוקות בסגנון רטרו, פוף סרוג, שולחנות קפה עשויים עור שמשמשים גם לצרכי אחסון ומשטחם העליון הינו מגש, וגולת הכותרת של רוח השילובים הוא אלמנט מעניין שעיצבו ייעודית עבור מערכת הבידור: רצף של קוביות צפות-מרחפות במידות גובה ועומק משתנות וחזיתות לא אחידות בגונן ובחומריותן המגוונת, הכוללת פורניר, עץ גושני, עץ בחריטה ממוחשבת, נירוסטה, צבע ופורניר משוחזר.
עיצוב המטבח, אשר פונה לחזית הקדמית, מאופיין בעיצוב מינימליסטי שנשלט על ידי גוון לבן, ומשלב משטח עבודה ארוך הנמשך מתחת לחלון, יחידת קיר משופעת בחללי אחסון שמכילה גם את מכשירי החשמל, ויחידת אי גדולה במיוחד שחלקה משמש כשולחן אוכל לכל דבר. יחידת הקיר מוקפת בסרגלי העץ של החיפוי ה"מגיע" מאזור הכניסה ואף מצניעה בתוכה כניסה למזווה נסתר, משטחי העבודה והאי, כמו גם חיפוי הקיר מתחת לחלון, עשויים מקוריאן (הינו משטח ציפוי קשיח ובלתי חדיר עשוי פולימר אקרילי והידראט אלומינה) המדגיש את הניקיון הצורני, וגוף תאורה שמלווה את יחידת האי ממעל משלים את קווי העיצוב המהוקצעים.
גרם המדרגות המרחף שמוביל אל הקומה העליונה ונחשף כבר עם הכניסה, נצמד לקיר המחופה עץ ומתנשא כחלל גבוה מקורה בסקיילייט. צדו הפונה לסלון תחום במחיצת זכוכית המאצילה את שקיפותה ומעצימה את ממד האווריריות, ומאחז היד המלווה אותו תוכנן כחלק אינטגרלי מחיפוי העץ: מעין חריץ רחב ושקוע שנחרט בתוך העץ בחיתוך מיוחד, כאשר בעומק שנוצר בו שולבו לוח פורמייקה ותאורה נסתרת "למעשה, האור משמש כאן כ"ריק" של העץ" מסבירים וליקסון ועזוז את העיצוב יוצא הדופן, אשר בשעות החשיכה מתקבל כדיגום אלכסוני מואר החובר לממד הגראפי של תעלות התאורה בתקרה, ואף מהווה הדהוד כלשהו לסרגלי העץ האלכסוניים שבחזית הקדמית. גרם המדרגות המוביל אל קומת מרתף ממוקם סמוך למטבח, ושטחה מאכלס חדרי קולנוע וכושר, "ממ"ד, משרד וחדר משחקים.
הקומה העליונה נהנית מאור יום נעים החודר אליה מהסקיילייט, מרוצפת בפרקט אלון שורש, ומתוכננת בסכימת כוכב - ארבעה חדרים עם חדרי רחצה צמודים הממוקמים בהיקף חלל המדרגות, וכן פינת טלוויזיה משותפת, אשר במידת הצורך ניתן יהיה לסגור אותה בעתיד כחדר נוסף. בכל אחד מהחדרים הקפיד התכנון לשלב פתחים המקשרים אותם אל החוץ, וגם כאן, לא פסח על שילוב קריצות הפתעה בצבע ובחומר. כך, למשל, בחדר רחצה הצמוד לחדרו של אחד הילדים חוברים חיפויי הפסיפס הירוקים לירק העצים הנחשפים דרך חלונו תוך יצירת המשכיות ויזואלית מתעתעת, וביחידת ההורים המעוצבת בסגנון מינימליסטי מפתיעה בעליל צבעוניותה הסכרינית של חזית ארון המשלבת "משבצות" בגווני ורוד וסגול. החלל המרווח כולל גם חדר ארונות נוח וחדר רחצה מפנק, ואמבט "פרי סטנדינג" שהוצב בשטחו הפונה אל הגן מאפשר להשקיף אליו גם בעת ההשתכשכות בתוכו.
שבילי המעבר הזורמים משני עברי הבית כמו תוחמים אותו עם "קונטור" מגונן בסגנון יפני, ובשעות הערב, בשילוב התאורה שהותקנה על קירות הבית ובינות הצמחייה, המראה הוא קסום במיוחד. "הרצועה היפנית" נארגת משילוב של מעוצבי גזע, דשא יפני, צמחייה משתרעת, חלוקי נחל וסלעים שביניהם נפתחים מעין מפרצים, ואת שטחה של הגינה האחורית המוקפת גדר עץ תוחמת שורת עצים בוגרים. בריכת השחייה שתוכננה כבריכת גלישה מחופה בפסיפס כחול תופסת את מרבית שטחה, כשהיא מוקפת דק עץ (מסוג גרפרה, השייך למשפחת האיפיאה), וברחבת ישיבה מקורה הממוקמת "ממש" מעברן החיצוני של הויטרינות, ניצבות עמדת טלוויזיה שעוצבה מאותו עץ ופינת ישיבה, כשהן מייצרות סלון לכל דבר - רק חיצוני. וכך, כשדרך הוויטרינות הגדולות נחשפים גם "הסלון הפנימי" וכלל אזורי החלל, מטשטש הגבול בין שני המרחבים, והתחושה היא שהם אכן נמהלים זה לתוך זה תוך יצירת שלמות אחת.
(צילום: מושי גיטליס)
לפורטל עיצוב הפנים והאדריכלות "בית ונוי"
(מתוך כתבת "קריצות שוברות שגרה". מגזין 121. נובמבר-דצמבר 2011)