79 דקות שמתנהלות בסלון ביתם של בני הזוג פנלופי ומייקל לונגסטריט (ג'ודי פוסטר וג'ון ס' ריילי), אילצו את צוות הארט בסרטו החדש של רומן פולנסקי להביא אותה בעיצוב פנים וסטיילינג מוקפד, מדויק ומשכנע, בלי לשכוח שום פרט. סיפור הסרט "אלוהי הקטל" שמבוסס על המחזה הצרפתי של יסמינה ראזה, אמנם נובע ממעשה אלימות של שני ילדים, אך מתפתח למסמך קומי שבו הוריהם מנסים ליישב את ההדורים ביניהם ומתגלגלים לדיון בנושאים אחרים כמו למשל זוגיות, קריירה, מגדר ועוד. בגרסה הפולנסקית, הסרט מתקיים בדירתם הניו יורקית של זוג הורי הילד שחטף מכות, ומבטא את השלכותיו הציניות של הבמאי כלפי התרבות האמריקאית שאחראית למעצר הבית בו היה שרוי לאחרונה בפריז. זאת הסיבה כי סט הסרט שמחקה אחד לאחד דירה בברוקלין הוקם באולפן בבירה הצרפתית.
פנלופי ומייקל לונגסטריט הם זוג תרבותי הנמנה עם המעמד הבינוני. היא כותבת ספרים על נושאים הומאניים ונוגעים, כמו הזוועות שמתרחשות בדארפור והוא מוכר סירים, מחבתות וניאגרות, בקיצור כולבויניק. היא שוחרת אמנות ואוספת ספרים של ציירים מוערכים כמו פרנסיס בייקון ואוסקר קוקושקה, והוא בעניין של וויסקי מסוג "סינגל מאלט" וסיגרים. דירתם (שכאילו) שוכנת בקומה 5 בבניין דירות ברוקלין מעוצבת בצורה אינטימית, חמימה ובעיקר ביתית שעושה חשק לארוז מזוודה ולהתנחל שם. הקירות צבועים בגווני אוף וואייט שונים ועליהם תלויים ציורי שמן, תמונות אבסטרקטיות ויצירת אמנות אחת מושכת במיוחד של פיסות טקסטיל (סביר להניח שנעשו בעבודת יד) הממוסגרות במסגרת זכוכית. כידוע, גופי תאורה שולחניים מעניקים לא מעט לקואוזיות (מהמילה cozy) בעיצוב הפנים וניכר שצוות הארט הפנים את המידע הזה טוב טוב, והשכיל לפזר חמישה כאלה על הסט הקטן. אחד מונח על הקונסולה שבמבואה, שנייה על הפסנתר בסלון, והאחרות על הבר, הספרייה ובסמוך לספה. גם שולחן הקפה המרכזי שעשוי עץ גושני תורם למראה הכולל וחובר לרצפת הפרקט שכל כך אופיינית לדירות בניו יורק. אח האבן המרכזית וגזעי העץ שמונחים בסמוך לו בסדר מופתי תופסים את מקומו של מסך הטלוויזיה שנדחק הצידה ואיננו מהווה מוקד סגידה בדירה האמורה. סצינה קצרה שבה נראית פנלופי נכנסת למטבח כדי להכין קפה, חושפת עיצוב דו טורי של ארונות עליונים ותחתונים זה מול זה הצבועים בשחור עז, דרמטי ומן הראוי לציין מעודכן למדיי. אם נכנסים לדקויות, מדובר במטבח פרקטי במיוחד לאלו שמקפידים, להקפיץ, לטגן, לחתוך ולהנדס מטעמים. גם את השירותים במאסטר בד רום של ההורים מראים לרגעים בודדים בהם זוג הורי הילד המחטיף, אלן וננסי קאואן (כריסטוף וולץ קייט וינסלט) מתנקים מתקרית הקיא שאירעה בסלון. הם עוצבו בסגנון שמזכיר את חדרי הרחצה בבתי מלון ומתהדר באריחי שיש בגוון חמרה.
אי אפשר להתעלם מההכנות של פנלופי ומייקל בדירתם לקראת האירוח. יש להם מקום משמעותי בסרט והם מהווים פקטור נוסף לדינאמיקה של שני הזוגות. הצבעונים הצהובים שבולטים במיוחד ומונחים על השולחן בסלון נרכשו על ידי מייקל ב-20 דולר אצל מוכר אשר מייבא את פקעותיהן מהולנד. עלעול מהיר במגזינים לעיצוב, מוכיח כי צבעם של הפרחים לא נבחר באופן אקראי. הצהוב מקבל לאחרונה מקום של כבוד בקרב מעצבים רבים העושים בו שימוש להארת הסביבה. כמה חבל שווינסלט חוטפת את העצבים תוך כדי ויכוח עם שאר הדמויות ומעיפה את הפרחים היפים לכל עבר. גם הקובלר (מאפה תפוחים) שגב' לונגסטריט אפתה במיוחד לקראת המפגש עם ההורים, והגישה בצ'יינה (כלי קרמיקה) איכותיים הוביל לקטסטרופה - הוא גרם לווינסלט לכאבי בטן שהובילו לקיא וטינופת מצחינה בסלון, כולל על ספרי האמנות של פנלופי. פריטים שגורלם היה ידוע מראש, אבל מילאו את תפקידם עוד קודם ותרמו לעיצוב הדמות.
הפרטים הקטנים שנשתלו בדירה (וסביר להניח שלא כולם נותנים את דעתם עליהם) כמו קופסת קלינקס בספרייה ותמונות משפחתיות קטנות וממוסגרות, מעניקים לא מעט מהתחושה הביתית ופריטים כמו שקע חשמלי "אמריקאי" ורדיאטור מובנה הוסיפו לתחושת ה"אותנטיות". אין כאן שום שימוש בפרטי מעצבים וגם לא סגנון טרנדי הרווח כיום בעולם העיצוב, אלא הוכחה אחת ברורה כי הארט יישם את העובדה שעיצוב פנים של בית משקף את דייריו. אמת קולנועית אוניברסלית שב"אלוהי הקטל" מקבלת ביטוי מצוין.
מתי ואיפה רואים את הסרט
וואלה! תרבות על "אלוהי הקטל" (2011)
