תורת ה"פנג שוואי", שיטה סינית עתיקה לארגון חפצים ומבנים על מנת להגיע להרמוניה עם הטבע אשר עקרונותיה הורחבו והודגמו בשתי כתבות קודמות, האחת על כניסה לחצר וכניסה לבית ושנייה על סלון ופינת אוכל, היא גם בבסיס כתבה זאת העוסקת, הפעם, בעיצוב חדרי שינה לגדולים ולקטנים.
חדר השינה הוא החדר ה"ייני" של הבית, והוא מסמל את ההיפך מכל מה שמסמל המושג הנגדי, ה"יאנג". "יין" ו"יאנג", הם שני מושגים מהפילוסופיה הסינית העתיקה המתארים את שני הכוחות המנוגדים הקדמונים אך המשלימים המצויים בכל הדברים ביקום; "יין" הוא החלק הקר, הנמוך, האיטי והחשוך של התהליך, ומסמל את האופי או הטבע הנשי, "יאנג": החלק החם, הגבוה, הפעיל, המסמל לעתים אופי או טבע גברי. נטע ביתן-כפרי כותבת בספרה "פנג שוואי: מרחבים מכניסי חיים" ("כנרת", 2011) שבנוסף להיות החדר החלק ה"ייני" של הבית, הוא המקום שבו אנו נמצאים את מספר השעות הגדול ביותר ביממה, והיא ממליצה לשדרג אותו על פי חמשת היסודות בפילוסופיה הסינית המסורתית עליהם מתבסס הפנג שוואי והם מייצגים את כל האפשרויות הקיימות בטבע, באופי האדם, וביקום: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים.
כדוגמא, היא מציגה בספר כמה סוגי חדרים. "חדר שינה אדמה", למשל, יאופיין בריהוט עתיק וברצפה כהה, ייצבע בצבעי חום כתום וצהוב, ומומלץ לרכך אותו באלמנט של מים - טפט מוכסף או מוזהב - ולעטר אותו בווילונות מאווררים שגם הם מעולם "המים". זאת בצד כיסוי מיטה צבעוני, המוסיף אלמנט של "יאנג" לחדר ומשפיע מיידית על התחושה. חדר כזה, מסבירה הכותבת, מתאים לאנשים שמורגלים בהוצאת אנרגיה וזקוקים לשינה, כי הוא אינו מייצר אנרגיה של עשייה, כמו גם לאנשים שזקוקים לקרקוע, כלומר, ל"מעופפים" שבינינו. הוא אינו מתאים לאנשים מבוגרים שאינם סובלים ממחסור בשינה או מתמודדים עם עייפות מתמדת.
חדר שינה נוסף שמציע הספר הוא חדר בעיצוב אלמנט ה"מתכת" משולב ביסוד העץ המתאים לאנשים שנמצאים כל היום בשליטה והם בעלי אחריות גדולה כלפי אחרים. בחדר, מומלץ להציב ריהוט שרובו לבן, ריהוט מעוצב בקווים נקיים, ואם אתם מרגישים שזה קצת קר ומנוכר אתם צודקים. לכן ממליצה ביתן-כפרי להוסיף פריטי ריהוט כפריים שמוסיפים לו חום, לצבוע קיר בירוק זית או ירוק מרווה, צבעים שעל פי ה"פנג שוואי" שייכים ליסוד העץ שמיצג אנרגיה של צמחיה, ויוסיפו לחדר המתכת את האנרגיה הדרושה לו.
חדר אחר הוא על בסיס אלמנט ה"מים" וכאן אומרת המחברת שכל פריט בו ייחודי. הסגנון מתאים לאנשים שמרגישים קצת תקועים בחיים, והם חמי מזג לפעמים. החדר אמור לצנן את מזגם ומומלץ לעצב אותו בעזרת רהיטים מעוגלים כמו פופים והדומים מעוגלים, ראש מיטה עגול, שידות מעוגלות - סגנון המבוסס על אנרגיית המים שהיא אנרגיה של זרימה בטבע ותמיד מעוגלת ומפותלת. כאן הצבעוניות נעה בין לבן, כחול כהה ושחור, ויש לשלב בחדר גם אלמנטים של אדמה כמו פרקט כהה שיכניס עומק, או פרקט בהיר שיעניק תחושת מרחב, זאת על מנת לא ליצור מצב של שינה טרופה בגלל "עומס" של אלמנט המים המדמה גם גלים.
מיקום המיטה
נושא זה משמעותי מאד, על רקע מקומה המרכזי של המיטה בתפקיד המנוחה והזנת האנרגיות שמעניק חדר השינה. הכותבת מציעה למקם את המיטה מול קיר ללא חלונות או דלתות מעל או מאחור. אלו הם פתחים, היא מסבירה, ופתחים מחדירים אויר ואור שהם אלמנטים מן ה"יאנג" וזה לא נכון לשינה בה הגוף זקוק לאנרגית "יין" בכדי להיטען. חשוב לא למקם את המיטה מול דלת הכניסה כי אז היא על מסלול הצ'י - אנרגיית החיים שהיא הבסיס לבריאות הנפשית והפיזית - "וכאילו ישובה על קצף גלים סוערים", מה שיחבל בשינה.
עוד נכתב בספר, כי רצוי לא לראות מן המיטה פתחים של חדר האמבטיה או השירותים, פתחים אלה הם המקומות שהצי י זורם דרכם, וזה יפריע לשינה. במידה והמיטה ממוקמת בדיוק מול השירותים, יש ל"העלים" את הדלת - לצבוע אותה בצבע הקיר או לתלות עליה פוסטר רגוע ואז הדלת הופכת למעין מסגרת בעלת שוליים, כלומר לתמונה. שהקירות סביב המיטה יהיו נקיים ממדפים ומחפצים תלויים בעלי נפח היוצרים "חיצי רעל" - חפצים ופינות חדות היוצרים אנרגיה שלילית. אלו עלולים לדחוס את ה'צי כלפי מטה ולהפעיל לחץ על האדם הישן. תמונות בחדר השינה חייבות להשרות אוירה טובה שיזכירו לנו משהו טוב.
חדרי שינה ילדים
חדר הילדים, על פי ביתן-כפרי הוא חדר מורכב. יש בו את ה"יין" - אזור השינה, ויש בו את ה"יאנג" - זמן למשחק, לגרויים ולהכנת שיעורים. במהלך היממה יש בו את כל עונות השנה - החורף הוא הלילה, האביב - זמן הסקרנות והלמידה, הקיץ - זמן המשחקים והפעילות, והסתיו - זמן המיקוד והריכוז, הזמן ללמוד למבחנים או להכין שיעורים.
חדרי הילדים אינם גדולים בדרך כלל, מציינת ביתן-כפרי, ולכן קשה לתמרן ולהכניס בתוכם את כל הפונקציות הנדרשות על פי עונות השנה, עם זאת, היא ממליצה להפריד בין אזור המשחקים לאזור השינה וזאת בכדי שיווצר חיץ בין איזור ה"יין" ואיזור ה"יאנג". מי שלא יכול להרשות שני חדרים מחוברים בדלת מפרידה עבור ילדיו, יניח מחיצה בין שני חלקי החדר, כמו ארונית, שטיח או שידה. כל דבר שיוצר הפרדה ולא חייב להיית גבוה.
בנוגע לריהוט, מומלץ להשכיב את הילדים במיטות עץ שאינן מיטות קומתיים, זאת כיוון שהילד שישן למעלה לא ירגיש מנותק מהקרקע ("פספוס" של ה"יין") והילד מתחתיו ירגיש חסר מרחב ויש סכנה שהצי' שלו ידחס בזמן השינה ויגרום לו לשינה לא איכותית. חשוב שהמיטות יוצבו במקביל זו לזו, ומומלץ להניח שטיח בין שתי המטות בכדי ליצור תחושת מרחב, ולהפריד ביניהן באמצעות מנורה עומדת, שידה, שוב בכדי לבדל את אזורי ה"יין" מה"יאנג".
ביתן-כפרי ממליצה בין השאר להנמיך את התקרה בחדר הילדים, במידה והחדר בעל תקרה גבוהה, מה שמעניק הרגשת קטנות לילדים. אין צורך לקרוא למשפצים, אלא לצבוע את הקירות בשני גוונים, זה מעל זה, וכך יווצר רושם של קירות נמוכים שאינם גבוהים בהרבה או אף בגובה הילד. אפשר גם לבצע זאת גם באמצעות שני סוגי טפטים.
ומה עם הבלגן בחדר הילדים? ממש חשוב שלא יהיה בלגן, מבשרת הכותבת, מכיון שחוסר סדר, על פי התורה, יוצר חוסר סדר נפשי ובלבול ומפריע לשינה ."הציפו את החדר ביחידות אחסון", היא מבקשת, "ותחזירו את החדר למצב מסודר לפני השינה". המיטה טוב לה שתהיה שעונה על קיר ללא חלונות או מדפים, הרחק מהפתח, בכך נספק סביבה "יינית" לנמים, ומומלץ להעמיד את שולחן הכתיבה כך שהילד ישב בגבו אל הקיר לקבלת בטחון ועזוז, וכשפניו אל כל הנכנס בעד הדלת.
באילו צבעים לצבוע את חדר הילדים? תלוי באופי הילד, אומרת ביתן-כפרי. לילדים המופנמים מתאימים צבעי ירוק וכתום המעודדים תקשורת, ולא צבעים חומים מיסוד האדמה המשרים כובד, וגם לא צהוב שהוא שמרן מידי ודחוס על פי ה"פנג שוואי". לילדים נמרצים, כדאי דוקא לצבוע את החדר בצהוב או בצבע שמנת ומוקה, בצד ריצוף פרקט כהה - צבעי אדמה שיעניקו להם אחיזה מוצקה ביום יום.
גם כאן מומלץ לא להעמיס בחדר רהיטים נושאי "חיצי רעל" בעלי פינות חדות, ולא להניח מראה אלא בחלקו הפנימי המוסתר של הארון, מאותה סיבה שלא מומלץ להניח מראה בחדר השינה.