על גדות נהר הסיין יושבת לה קובייה ענקית, החולשת על פני שטח של 6,300 מ"ר. הקוביה, חזיון יוצא דופן המזכיר במבט ראשון גבינה שווייצרית מחוררת, משמשת כמרכז עיצוב, משרדים וכמרכז מסחרי.
הרציפים, אשר במקור אכלסו מחסנים, עגורנים ואלמנטים שימושיים אחרים הקשורים לפעילות סביב הנהר, הפכו לאזור של מבנים אדריכליים שונים המנסים ליצור קשר בין נוף הנהר לנוף הגבעות המקיפות אותו.
הכוח שהניע את גלגלי פרויקט לה קוב אורנז' (הקובייה הכתומה בצרפתית; le cube orange) היה השאיפה לתכנון עירוני חדש באזור הנמל בעיר ליון שבצרפת. הנוגעים בדבר רצו להמציא מחדש את הרציפים של עיר הנמל הנמשכים לאורך גדת נהר הסיין וליישם זאת באמצעות מפגש בין אדריכלות, עיצוב, תכנים מסחריים ותרבות.
הקובייה בעלת חמישה מפלסים והיא יושבת על שלד רגיל היצוק מבטון. מעטפת הבניין היא אוורירית ויש בה פתחים דמויי חורים שנפערו אקראית לכאורה והצבע הכתום של הקוביה "מדבר" עם צבעי העופרת התעשייתיים המאפיינים את שטחי הנמל.
האדריכלים דומיניק ז'קוב וברנדן מקפרליין מן המשרד הפריזאי Jakob Macfarlane תכננו קובייה אנכית פשוטה בעלת זוויות ישרות, אשר שני חורים ענק פונקציונליים נפערים בתוכה. פתח אחד משמש כמבואה וככניסה לבניין, והחור השני, שפתוח לכיוון הנהר ולגג, משרת את תפיסתם האקולוגית של האדריכלים, המעוניינים בפתרונות תאורה ואוורור טבעיים ובפתיחות לנוף.
הקובייה מתוכננת על שלד רגיל יצוק בטון (29X33 מטר גודלו). את מעטפת הבניין משלימה עוד חזית, המנוקבת בדוגמאות המדמות את תנועת הנהר.
על מנת ליצור חיבור הומוגני בין החוץ לפנים, גרעו האדריכלים שלושה נפחים במבנה המרובע ויצרו חרוטים הפרוסים על פני שלושה מפלסים: זווית בחזית הבניין, בגג ובקומת הכניסה. גריעות אלה יוצרות חללים ויחסי גומלין במראה שבין חזית הבניין לבין הסביבה ובפונקציה שבין החדרת אור ואוויר לבין המשתמשים בבניין.
הגומחה הראשונה מבוססת על קשר עין ישיר עם המבנה המקושת של האולם, הדבר אפשר לחבר שני אלמנטים אדריכליים וליצור חלל פנימי בגובה כפול, מוגן בתוך המבנה.
הגומחה השנייה, שצורתה אליפטית, שוברת את הסדירות המבנית של מבנה הקורות בארבעה מפלסים שבפינת החזית לצד הנהר. המגרעת הזאת, שהיא תוצאה של מפגש של שתי עקומות, קובעת יחס אלכסוני לכיוון זווית הבניין. הדבר יוצר מבואת כניסה מרכזית לעומק החלל, המוקפת בסדרה של מסדרונות המחוברים אל בסיסי המשרדים. קונספט חזית הבניין מועתק כלפי פנים, ויוצר יחסים חדשים עם האור והנוף במפנים ומבחוץ.
מראהו החיצוני של הבניין משתנה על פי מיקומו של המתבונן. פתיחות נוספת אל החוץ והנוף מתקיימת במרפסות הנגישות מכל מפלס, המיועדות למפגשים בלתי רשמיים. "בפרויקט הקובייה הכתומה הייתה לנו כוונה להפגיש בין עולמות האדריכלות והעיצוב, את כל האלמנטים האלה איחדנו לחוויה אחת", אומרים האדריכלים.
ניתו לומר שהם לקחו את השפה האדריכלית של הקובייה, המבוססת על התנועה הזורמת של הנהר, ועשו בה שימוש גם בחלל התצוגה. בקיר נקבובי תלת ממדי, שנכרך סביב חלל התצוגה בצורת האות ר', יש 60 תאים לתצוגת פריטים. לתאים גדלים וצורות שונים, המתאימים ליצירות עיצוב שונות. ברחבה המרכזית, שמזכירה צורת איים, אפשר להציג תערוכות ומיצגים. הבניין מקושר למרפסות צפות ענקיות, שבעתיד יחוברו לגדות הנהר ולמזח.
לא פלא, אם כן, שהמבנה הייחודי והמעניין הפך למקום עלייה לרגל לתיירים המגיעים לאיזור ורוצים ליהנות ממפגן אדריכלות מרשים.
(צילום: Jakob Macfarlane)
לפורטל bvd לעיצוב פנים מבית מגזין "בניין ודיור
אינדקס אדריכלים
אינדקס אדריכלי נוף