לאן הגענו?
לשיעור בעיצוב באווירה קצת אחרת. על הפרק שלושה נושאים עיקריים: ניצול מקסימלי של החלל, כיצד לרהט ברמה גבוהה מאוד ולהוציא מעט מאוד כסף? ואיך שמלה של אישה במידה גדולה יכולה להועיל לנו? המדור סיכם, כל מה שנותר הוא לשנן ואולי גם לרשום.
דירת קרקע ברחוב אוסישקין בתל אביב. 50 מ"ר עם תקרה גבוהה - כ-3.5 מטרים - המעניקה תחושת מרחב בחלל קטן יחסית. דירה יפיפייה שרוב תכולתה נמצאה ברחוב, ניסינו מספר פעמים לגלות איפה הזה, אבל הדיירים לא מגלים; "לא טוב לקרמה", הם מסבירים.
כאן גרים:
לזוג עם הקרמה קוראים דינה ואורן, שניהם בני 27. דינה, סטודנטית לתואר שני בחוג לביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, היא ה"הנדי-וומן" בבית. היא מוכשרת גם באפייה ובינתיים רק מחכה להיפטר מכל המציאות של בן זוגה.
בן זוגה, אורן, מעצב פנים צעיר מוכשר, מבעלי בית קפה "שויצר" ברחבת מילאנו תל אביב, רק מחכה למציאה הבאה שיאסוף ויביא הביתה.
הם לא נמצאים בבית הרבה, "למרות שמאוד היו רוצים", והם פשוט מקסימים ביחד, "כבר 5 שנים".
נוכח נפקד פה הוא חתול שחור העונה לשם ג'יג'י. את השם קיבל מחתול שחור אחר מסרט מאוייר של האנימטור היפני מיאזקי. יש לו כניסה פרטית, "בצהריים הוא יוצא לעבוד" ו"בערב חוזר לאכול".
הום סטיילינג:
מסדרון צר שחווה עשרות שכבות של צבע כדי להסתיר את עברו המעורפל. שני פוסטרים שחולקו בחינם בגלריה בניו יורק והובאו כל הדרך לארצנו כדי להפוך לתמונה. מנורה שדייריה "פחות אוהבים אותה", אך בהחלט מטילה צללים מרהיבים על קירות המסדרון. מכיוון שהדירה קרה להם, הם הניחו שטיחים אפגניים איפה שרק אפשר כדי להעביר תחושת חמימות והם בהחלט מצליחים בכך. כל שטיח מחירו כ-500 שקלים והם ההשקעה הגדולה ביותר של הזוג פה, אך החלום האמיתי של אורן הוא "שטיחי זיגלר" (שטיחים בהשארת המעצב זיגלר מהל מהמאה ה-19 המאופיינים בעיצוב בעל דוגמאות של פרחים אוריינטלים בצבעי פסטל) שמחירם כ-5,000 שקלים ובהחלט לא סביר שיימצאו ברחוב.
פינת עבודה המשלבת ספריה מאיקאה, קישוט מיוחד שהכינו לכבוד חג מולד ושולחן עבודה מלוח בטון שהובל במנוף במיוחד לדיירים ונתמך על ידי רגלי חמור גם הם מרשת הענק השבדית. למרגלות השולחן מונחת ספה שהיא למעשה מיטה ישנה שנמצאה ברחוב כמובן ובעזרת ריפוד חדש ומלא כריות היא הפכה לספה מפנקת ומפונקת שדורשת בכל תקופה להחליף לה את הכריות, בהחלט אפשר להבין אותה. על השאלה היכן נרכשו הבדים השונים, הזוג ענה: "הכל שאריות. לא קונים". כדי להוכיח זאת מיהר אורן וממעמקי הארון שלף כסא שריפד משמלת קטיפה של אישה "טיפה מלאה". אחותה החורגת של הספה נמצאת ממש לידה והדיירים לא יכלו להפריד בין השתיים ואימצו לחיקם גם אותה ולאחר ריפוד וצביעה כינו אותה הכורסא.
על סטנד שנצבע בספריי שחור שגם אותו, כן כן, מצאו ברחוב, מונח עציץ כרוב אמיתי. מחירו "עשרה שקלים ליחידה והוא מחזיק שבועיים". שווה בהחלט. במרכז הסלון מונח הדום שמשמש גם כשולחן אוכל. בפינת החדר, שלושה סלים שאמנם לא נמצאו ברחוב, אך אורן מציין מייד שהם "נקנו ב-70% הנחה, כי אם כבר קנינו משהו, הוא בטוח היה בדיל". שניים מתוכם מכילים המון מגזינים ואילו השלישי מכיל עציץ דקל שבין ענפיו אפשר להבחין בתמונה מיוחדת שנרכשה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. מנורה שחורה ענקית מ"מחסני תאורה" ניצבת לה בצד, אך בהחלט לא נחבאת אל הכלים ואף גונבת את ההצגה.
רצפתה של מרפסת קטנה חופתה בפרקט מכל סוג אפשרי, הודות לשאריות של חנות פרקטים הממוקמת באיזור.
בחדר השינה שטיח ענק ושידה מקסימה בתפקיד גב מיטה (עליו הונחו, בין השאר, אוסף תיקי עור של אורן משוק הפשפשים). על הקיר ממול, סולם מהרחוב "בו לא נגענו" עליו נחים צעיפים. כסא מעור "מאוד יפה אך לא נוח במיוחד" ושידת איפור המורכבת משתי שידות מיטה קטנות.
באמבטיה מתגלה טיפ רענן - בד שנרכש בשוק הפשפשים תמורת שקל אחד הפך להיות וילון שמעניק טאץ' מיוחד. בנוסף, צלחות הגשה ישנות שמשמות כמדף דקורטיבי לסבונים.
מוציאים חוזה:
לצער הדיירים, רחוב השפע המספק כל מיני דברי ריהוט ועיצוב בחינם לא משלם שכ"ד ולכן הם נפרדים פעם בחודש מ-4,100 שקלים, פעם בחודשיים מ-1,000 שקלים, מתוכם 600 לחשמל ו-400 לארנונה.
דו"ח מקרר:
המקרר לא נושא עימו בשורות מיוחדות כיוון שאורן ודינה בעיקר אוכלים בחוץ במהלך השבוע, אך ביום שישי - יש בעיר מסיבה! הזוג מתכנס לארוחה ביתית עם תפריט קבוע ומהמם שלא משתנה כבר שנים - סטייק ופירה.
שותפים להצלחה:
"הרחוב" ושמלתה של אישה אחת במידה גדולה.
פנלים:
מנקים פעם בשבוע. אך ממש לא ביחד. לזוג שיטות ניקיון שונות בהחלט . אורן מנקה מאוד יסודי מזיז כל רהיט וכל ספר ממיקומו ואילו דינה פחות מצטיינת בכך ומעדיפה לנקות מסביבם.
כביסה:
מכבסים במכונת כביסה בבית.
מצב הרוח:
מזגן אחד בחדר השינה שלא בשימוש כרגע. מעדיפים רדיאטור.
הנאים השכנים בעינכם?
"אנחנו אוהבים אותם, מאוד, יש בבניין אווירה של חופש ומרחב".
והמיקום?
"מצוין. קרוב ליציאה מתל אביב, דקה מהנמל ומהשוק".
עתידות:
הם גרים בדירה כבר ארבע שנים. יעזבו "רק כדי למצוא דירה יותר גדולה", אך כרגע דירת הקרקע שלהם מאוד נוחה להם ובעיקר לחתול ג'יג'י שמוצא את מיקומו על אדן החלון ונכנס ויוצא כאוות נפשו. חוץ מזה, "הארגז שלו פשוט לא מתאים לעיצוב הבית."
(צילום: נמרוד סונדרס)
רוצים להשתתף במדור? כתבו למיכל אסף:
micasaf@gmail.com
