באחת מהשכונות השקטות של חדרה, בין גגות אדומים ודשאים מוריקים, ניצבת לה בגאון על שטח של דונם שלם וילה יוקרתית וייחודית. הבית, פרי יצירתו של האדריכל יעקב פרץ, תוכנן עבור משפחה צעירה של הורים ושתי בנות וטומן קסם רב ותחושה של מרחב אינסופי ומרענן, מאותן תחושות שגורמות לרצות לשאוף לריאות מלוא אוויר. לא, ממש לא מדובר כאן על עוד סתם וילה, כזו שבאה לנקר עיניים בחוסר טעם, אלא על מקום שתוכנן בדקדוק רב ובירידה לפרטים הקטנים ביותר תוך שמירה על קו נקי, מינימליסטי ובעיקר מאוד אלגנטי.
הייחוד של המבנה הוא בעובדה שהוא חד קומתי, ללא מדרגות בכלל, ומורכב משני גושים שביניהם חלל מחבר שיחד יוצרים את צורת האות H כשאת הבית כולו אפשר לחלק לשניים - גוש ציבורי וגוש פרטי. החיבור בין השניים הוא מעין צומת שמשמשת כאזור התכנסות משפחתי שגם מוביל החוצה לכיוון הבריכה והמדשאה. הגגות של המבנה לא שווים בגובהם ושתי היחידות המרכזיות הן בעלות גובה נמוך יחסית שיוצר תחושה אינטימית בזמן שהצלע המחברת ביניהן היא בעלת גג גבוה יותר עשוי קורות עץ מסיביות רב שכבתיות.
התכנון הכל כך שונה של הבית, בהנחה והצלחתם לעקוב עד כאן, יוצר מפגשים מעניינים בין החוץ לפנים ומבטים מעניינים בין פנים לחוץ. בזמן שרוב מעטפת הבית עשויה לבנים מתועשות וכהות שמקנות לבית תחושה חמימה וקצת בריטית ויוצרות ניגוד לקירות הלבנים והנקיים שבתוך הבית, אז האזור שמחבר בין שני חלקיו עשוי רובו מזכוכית שקופה שמאפשרת מבט אל החוץ.
ריצוף הבית: ביחידה הפרטית עשוי פרקט ודווקא ביחידה הציבורית הוא עשוי פלטות גדולות של גרניט פורצלן דמוי בטון. "אני אוהב חומרים קרים והצבעים שאיתם אני עובד הם לרוב לבן ואפור, כאלה שיוצרים מראה אלגנטי", מנמק פרץ את הבחירה, "האלמנטים החמים מתווספים בדרך כלל כתוצאה מהריהוט". ובאמת, אדריכלות הפנים של הבית מתאפיינת בעיקר בצבעים שקטים ורגועים ולמרות שעיצוב כזה יכול גם לפעמים ליצור אווירה מנוכרת, דווקא כאן מצליח הלבן להשרות תחושה של שלווה אמיתית.
הכניסה: דלת הכניסה לבית ניצבת בקצה שביל גישה רחב ידיים עשוי עץ שבו שקועות מנורות קטנטנות. הדלת עצמה רחבה גם היא ומורכבת משתי יחידות נפתחות שעשויות עץ מאסיבי. כשהדלת נפתחת מתגלה חלל המגורים במלוא הדרו וממנו והלאה נשקפת החצר הירוקה ורחבת הידיים.
אזור המגורים: דווקא כאן נותרו הקירות כשהם חשופים לחלוטין והריהוט מינימליסטי. פסנתר מהודר ניצב בפינת החדר ושתי ספות בהירות והדום מוארך ניצבות אחת מול השנייה ועליהן כריות מנוקדות בשובבות זהירה ששוברות קצת את המונוכרומטיות השולטת. בין הספות ניצב שולחן קפה מלבני אותו חוצה פס עץ בהיר וויטרינות גדולות במיוחד שהופכות בעצם לקיר בפני עצמו ומאפשרות מבט לכיוון הבריכה ועל הדרך מכניסות שפע של אור רך לחלל החדר. אקווריום גדול שניצב בקצה החדר יוצר משחק שמאפשר מצד אחד את ההפרדה הרצויה בין חלל המגורים לחלל המטבח אבל מצד שני לא מפריד באופן גס מדי. התאורה בחלל גם היא עדינה במיוחד, כמעט לא מורגשת, ולרוב מוסתרת כספוטים בתקרה או תלויה בצורה לא בולטת בחלל.
המטבח: חלל המטבח מעוצב בקווים נקיים, בהירים ובלי אף חלק מיותר. חלק מהארונות לבנים וחלקם אפורים ובלי ידיות ובמרכז החדר ניצב אי המשמש גם כשולחן אוכל וגם כמשטח עבודה. מעליו אלמנט מעניין של ארון עליון תלוי מהתקרה ומאחורי משטח העבודה ממוקם אזור נוסף שמשמש כפינת אוכל חגיגית ובו שולחן עץ ארוך לאירוח וסביב לו כסאות לבנים מרובים בעלי רגלי מתכת.
חדר השינה של הבנות: אל אזור חדרי השינה מוביל מסדרון שלכל אורכו חלון אופקי מוארך שצופה גם הוא אל פינת הישיבה שבחצר. בעיצוב חלל החדר מרגישים סוג של מתיקות מעודנת שנוצרת בין היתר בזכות רצפת הפרקט החומה והריהוט הלבן שנע על הגבול שבין הרטרו למודרני וכולל שני אהילים עגולים בעלי גדילים עדינים. אפילו הטפטים, בעלי הדוגמא הפרחונית הורדרדה על הקירות, מקנים תחושה של צמר גפן מסוכר ואוורירי.
יוצאים אל הגינה: דק עץ ובו מספר פינות ישיבה מקיף דשא ירוק ובריכה רחבת ידיים שסביבה נשתלו עצים גבוהים. הירוק החזק והכחול הצלול של הבריכה יוצרים ניגוד ללובן הנקי של פנים הבית, ניגוד שיוצר תחושה מעניינית ולא שגרתית שמצליחה לחדש גם כאן.
התכנון הייחודי של המבנה והשילוב הנכון של חומרים, תוך שאיפה לתוצאה הטובה ביותר, הביאו ליצירת בית שממש לא חוטא בהגזמה ובחוסר טעם אלא מצליח לשמור על חזות רכה, נקייה ומודרנית, כזו שיוצרת מקום קצת שונה בנוף העירוני שכולנו כל כך מכירים. תענוג לעיניים.
הכתבה באדיבות BVD - פורטל עיצוב פנים מבית המגזין "בניין ודיור"
