לאן הגענו: סמטה חביבה היוצאת משוק הכרמל, בואכה כרם התימנים בתל אביב. בטבורו של הבניין ממוקמת קצביה, בהמשך הרחוב - דוכן פלאפל מגרה, וריחות התבלינים של החנות הסמוכה נישאים למרחוק.
כאן גרים: בשעה 12:00 בצהריים, יובל גורן, 21, פותח את הדלת בחיוך מנומנם ומעיר את אוראל תמוז, 23, שנכנס להתקלח. שני עלמי החן מהווים שתי חמישיות מאומללה, להקה ירושלמית צעירה וכוכבת חדשה יחסית בשמי הפלייליסט של תחנות הרדיו. בין שיריהם היותר המוכרים: Please וMy PDF Files. השותפים הפוחזים נגררים לבסוף אל הסלון (יובל: "דווקא כיוונו שעון מעורר") וחיוכם האדיש ממיס גם את הלבבות הדייקניים ביותר. הסלון, שנמצא בקומת הקרקע, מסתיר טפח ומגלה טפחיים ולאחר סיור קצר ותכליתי מתגלה הרמון של 148 מ"ר, שהיה בעבר מחסן עופות וכיום הוא כולל: ארבעה חדרי שינה הפרושים על שתי קומות, מטבח מדוגם וגג ענק. המון פתקים צהובים בשפה זרה מודבקים על קירות המטבח ואחד, זוהר בבדידותו, על גרם המדרגות.
אורחים לרגע או יותר: בזמן ההמתנה יורד בחור נוסף אל הסלון, שנראה כאילו נבעט מאחת המיטות. תקרית זו מתבררת כחלק אינטגרלי מהדי.אן.איי של הבית (אוראל: "נדיר שיובל ואני כאן לבד"). בקומה התחתונה מתארחת ליביה, 19, חברה גרמנייה של השניים שהגיעה ארצה לשלושה חודשים. בזמן שהיא לומדת עברית, הצמד לומד בעזרתה גרמנית, מה שפותר כלאחר יד את תעלומת הפתקים הצהובים.
שירת חייהם: אוראל גיטריסט, יובל בסיסט. הסלון הופך לחדר חזרות לעת מצוא (אוראל: "הספות זזות, יש מגברים, תופים, כרטיס קול, מחשב, כל מה שצריך"). בחדר העבודה שבקומה העליונה נערכים שיעורי מוזיקה, יובל מלמד בס ותיאוריה ואוראל גיטרה. שניהם חוטאים גם במילצור ובירמון, אוראל בקפה ביאליק ויובל באוזן בר, ונמצאים בעיצומו של סיבוב ההופעות של "אומללה".
מוציאים חוזה: 6,300 לחלק לשלושה, כלומר: 2,100 שקלים לראש. מלבד יובל ואוראל, משתתף בתשלום גם שותף רפאים שלא נמצא בפועל בבית. אוראל מבאר: "הוא חבר ואיש עסוק ומצליח, שרוצה שיהיה לו חדר בתל אביב. השותף מתעתד לעזוב בקרוב והצמד מחפש שותפ/ה שיהיו, בשפתם, אחלה. בנוסף הם משלמים 700 שקלים עבור ארנונה דו חודשית. "חשמל ומים משתנים לפי כמות האנשים שנמצאת כאן בחודש", צוחק יובל.
שותפים להצלחה: סט ספות אוריינטליות שהביא השותף השלישי, שלעניות דעתם "נראות כמו משהו ששמים בתור למספרה באירן". ללוק הכולל של הדירה אחראי גם יהונתן שניידר, חבר של הדיירים שנסע בין לילה לפראג והותיר אחריו פניני עיצוב כמו: רמזור המוצג בגאווה בסלון, שולחן פינג פונג המשמש כשולחן אוכל, בובת גבר נטולת גפיים, המוצבת כלאחר כבוד בחדרו של אוראל, ועוד שלל תופינים.
רק אצלנו: כאמור, תכולת דירתו של יהונתן שניידר, המון גיטרות, מערכת התופים של יובל שהובאה במיוחד מירושלים ומקבלת את פני האורחים בסלון ומיקסר נטול שימוש בעל 48 ערוצים (יובל: "אפשר לפתוח כאן אולפן"). בנמצא גם שריד אחרון לאוסף בובות של סרטי אנימציה מילדותו של אוראל, בדמותם האימתנית של ה"Blue Meanies" מהצוללת הצהובה של הביטלס. גולת הכותרת בדירה הם כיריים בצבע תכלת, שאחותו של אוראל מצאה בירושלים. ("הטבלנו אותם באקונומיקה ועברנו על החריצים עם קיסמים. הם היו מטונפים, אבל זה היה שווה את זה").
ועדת תרבות: ציורים מקוריים של ניקול סכהות'ברן, חברה מאמסטרדם, תלויים על קירות חדרו של אוראל. לקיר במעלה המדרגות מוצמדות רפליקות של צייר גרמני בשם ווילהלם, מעשה ידי ניקול גם כן. את חדרו של יובל מעטרת תמונה של רוי ליכטנשטיין ממוזיאון המומה. סולן להקת אומללה, ג'וזף ליימון, תרם גם הוא את חלקו ואת קירות הבית מעטרים איורים מעניינים פרי עטו. כצפוי, קיים גם אוסף אקלקטי של אלבומים, כשהחביבים עליהם לאחרונה הם של מארק רונסון ופול קלקברנר בחסות אוראל, ו"דיר האנטר" ו"נטורל מילק הוטל" באדיבות יובל.
דו"ח מקרר: האורחת ליביה לא משלמת שכר דירה, אבל היא עשתה עסקה עם הצמד, אותה יובל מסכם: "פשוט אמרנו לה: 'תמלאי את המקרר'". נראה שליביה התאדתה ביומיים האחרונים ולכן המצב הקולינרי בבית לא מזהיר. אוראל צוחק: "היא קצת עושה קונצים, אבל עובדים על זה".
מה בפנים: קלוס, סוג של כופתאות ממוצא גרמני ש"כנראה עושים ממנו קציצות"; נקניק גרמני; חצי רימון; מעט שמנת; גבינות מסריחות ויקרות תוצרת שי זלצר, חבר של ההורים של אוראל; עוגת יומולדת בת חודש, שיובל ניסה לאכול אתמול ("היא הייתה אבן, שמתי במקרר להפשרה"). במקפיא עומדת אבלה וחפוית ראש, חצי פיתה מתקופת המנדט. חוץ מזה, המטבח מכיל גם צ'יפסר, טוסטר ומכונת קפה.
מגבניקים: "פעם בחודש ספונג'ה, פעם בשבוע ניקיון שטחי". בגלל שהרחוב נמצא סמוך מאוד לשוק, כל ערב הם עוברים עם זרנוק מים ומקרצפים גם אותו.
כביסה שחורה: יש מכונה.
מזג האוויר: ארבעה (!) מזגנים, אחד בכל חדר שינה ואחד בסלון.
הנאים השכנים: הרחוב מלא בבסטות שמתקפלות לעת ערב ("בלילה אנחנו מרגישים שהבלוק הזה שלנו"). הכי חשוב: כשהרוכלים הולכים, אפשר לעשות מוסיקה ללא הפרעה.
עתידות: חיים בדירה חצי שנה ו"כל עוד נמשיך לגור בתל אביב - אנחנו כאן", הם אומרים כמעט יחד. הרמוניה זו לא מילה גסה.
רוצים להשתתף במדור? כתבו לרוני
חדר משלהם: לכל הטורים