אם הזדמנתם לאחרונה לרחוב דיזנגוף, בין הכיכר לסנטר, וודאי שמתם לב לאוסף פסלים מבקבוקי פלסטיק, המסודרים כתערוכת יחיד קטנה על המדרכה. באוסף - דמויות אנושיות, חיות מחמד ויצורים דמיוניים, המורכבים מבקבוקי שתייה ריקים, מוצמדים בנייר דבק ומעוטרים בטוש שחור. מי שאחראי לפיסול הסביבתי המקורי הזה הוא לופו, קבצן יצירתי במיוחד, המתגורר ברחוב. את היצירות שלו הוא מציג לרגלי העוברים ושבים, בין הגדרות ובתוך פחי המיחזור. הוא משאיר אותם שם מתוך אמונה כי האמנות מיועדת לכולם, ולא רק לבתי העשירון העליון. "לא לכולנו יש כסף ללכת למוזיאון", הוא מסביר, "אבל מאוד חשוב שכולנו נחשף לאמנות מכל סוג שהוא, זה מעורר השראה וטוב לנפש".
לופו עזב את הבית בגיל ארבע-עשרה ומאז הוא חי ברחוב. לדבריו, החיים מחוץ לחיק הקונצנזוס ריתקו אותו, "זה פשוט נשמע לי מעניין והרבה יותר טוב ממה שהיה קודם". את השיטוט ברחובות הוא החל כפנקיסט בכיכר דיזנגוף. כיום הוא עובר מבניין נטוש למשנהו, מחפש מקום לקרוא לו בית.
לאורך השנים התקיים בעיקר מאמנות ומציור. רק לפני מספר חודשים, גילה את חומר הגלם הפלסטי הטמון בפחי המיחזור. את פסליו הראשונים הוא אף בחר למקם בתוך המתקנים. "הצגת הפסל בתוך כלוב של בקבוקים הופכת אותו למיוחד יותר, נותנת לו את הכבוד המגיע לו", הוא מנמק את הבחירה, "הוא לא סתם מונח כאן ברחוב". מעבר לכך, מקווה לופו שהתצוגה בתוך הפח תעורר באנשים השראה לשימוש שונה בבקבוקים הממוחזרים, בעיקר עבור הדור הצעיר "אם ילד יראה את העבודות שלי והן יעוררו בו צורך ליצור אומנות, אני את שלי עשיתי", הוא מכריז.
את הרעיונות לאובייקטים הוא לוקח מאנשים החולפים על פניו, מחיות מחמד מזדמנות ומפסלים ברחוב. לפעמים הוא יוצר גם עבודות אישיות על פי הזמנה, עבור חצרות של בתים פרטיים. אלו לרוב גדולות מימדים ומתנשאות לגובה של שני מטר ויותר, אולם למרות העבודה הקשה הן אינן מקלות על החור בכיס. "הבעיה עם הפסלים המוזמנים היא שאני אף לא יודע להגיד מה המחיר", הוא צוחק.
בילדותו הכיר לופו אמנים רבים, שיצרו את עבודותיהם על הקירות והמדרכות. היום, לצערו, כבר לא נתקלים בהם בתדירות גבוהה, מלבד מספר חברים קבצנים כמותו, העוסקים גם הם באמנות רחוב. אחד מרסס ציורי גרפיטי, אחר יוצר פסלים משאריות ברזל שנאספו מפחי אשפה וחבר נוסף מתכנן לחתוך חור בגדר שברחוב וליצור מיצג אמנות, בו יראו רק את ידיו העוסקות במלאכה. בינתיים הם פועלים להחזיר עטרה ליושנה ולהפוך את אמנות הרחוב מטרנד שולי למגמה. "זה מעביר את הזמן בכיף", אומר לופו, "ככה אתה נמנע מלהימשך לדברים פחות טובים, שקיימים בשפע ברחוב".
כמו קבלן של עבודות בקבוקים, לופו מבטיח להפסיק את הרומן המתמשך עם פחי המיחזור ביום בו יצור שישים פסלים. את העבודות הוא ישאיר ברחבי העיר - פסל אחד בכל רחוב, כך שבכל אחד משישים הרחובות לפחות בן אדם אחד יראה את העבודה שלו, גם אם רק למשך יום בודד. תקוותו היא שעוברי האורח יקבלו בברכה את פסליו והם ימצאו במהרה בית חם. "חשוב לי שהפסל לא יישאר לבד והכי חשוב שלא יגיע חזרה לפח", מבקש לופו. אז אם בוקר אחד תראו חתול מבקבוק נח על גדר, או איש עשוי בקבוקים נשען בנונשלנטיות על פח עיתונים, תדעו שכנראה לופו היה שם.
