לאן הגענו: רחוב Thulestr מספר 54 בשכונת פנקוו (Pankow), צפון-מזרח ברלין. בניין מסתורי ואפוף מעשיות בניחוח גיהוקי בירה מעושנים ברייך. המבנה, כך מספרים הדיירים ויעידו קירותיו החומים והמסדרונות העקלקלים, שימש בעברו הרחוק ביותר מבשלת בירה שעברה לרשות הרייכסטאג השלישי. יש הטוענים שלאחר מכן הפך לבית חולים, ויש שיענו להם בנחרצות שהיה כאן בכלל אסילום ללוקים בנפשם או בית מעצר מסוג כלשהו. כך או כך, מדובר בנחלת ההיסטוריה. כרגע הבניין הנכלולי משמש כחממת אמנים ושאר ירקות מרחבי הגלובוס והגלקסיה ומאכלס בקומת הקרקע ארגון הזוי בשם "ג.א.ב", שלדברי הדיירים הוא סוג של לשכת אבטלה שפותחת את שעריה בכל יום בשש בבוקר, או אז מגיעים אליה כל מובטלי ברלין לעישון משותף בשרשרת. לרשות כל אמן שגר בבניין עומדים סטודיו ודירה במחירי רצפה (הרבה יותר משתלמים מרצפה בפלורנטין, למשל, מבחינה כלכלית), ובעלת הבית, שככל הנראה לא השתגעה בכלל, היא ישראלית, כך שבבניין עובדים וחיים גם אמנים ישראלים.
כאן גרים: הקומה בנויה ממסדרון ארוך עם הרבה דלתות מסתובבות שידעו כבר הרבה (כל פעם מעבירים פה תקופה אנשים שונים). כרגע מאכלסים אותה שש נפשות (כולל כלבה) שחיים בשיתופיות מה, כל אחד אחראי לחשבונות שלו מול בעלת הבית, אך הם נפגשים לארוחות וחולקים חדרי רחצה ובתי שימוש.
מוציאים חוזה: אלינה שמוקלר, פטישיסטית לענייני צבעי שמן, בת 29, במקור מהרצליה (או מאוקראינה, עניין של פרספקטיבה), משלמת 150 יורו כולל הכל עבור דירה שהיא גם סטודיו; נעמה רבינרסון, בת 28, חיה עם בן זוגה ארנון וכלבם, טימו, משלמת 200 יורו עבור סטודיו ועוד 250 יורו עבור דירת המגורים הסמוכה לו; נתן ריטרפוש, בן 35, "צייר היפר ריאליסטי וחובב נשים הוליוודיות" וגם בעלי גלריה בניו יורק, שוכר רק סטודיו ב-200 יורו וחי כמה רחובות מכאן; בס קולס, מעצב עם אג'נדה, בן 30 מהולנד, שוכר דירת מגורים ב-150 יורו, בה הוא גם עובד, וחי על מלגה מהולנד.
שותפים לפשע: כאמור, הבניין מאכלס מגוון נפשות נוספות. בקומות אחרות חיים לא מעט דיג'יים (הם כמו רוחות רפאים, שומעים אותם בלילה אבל לא רואים אותם ביום").
דמי אבטלה: רוב הדיירים עובדים בעבודות מזדמנות ביותר, אך שכ"ד ועלויות המחייה בברלין מאפשרות להם להתמסר לעבודה בסטודיו.
פקיד הנקיון: לבניין יש אב בית שמתרוצץ בבקרים במסדרון ודואג לנקיון ותחזוקה. הוא מתקין נורות, דואג לחשמל ומטאטא את המסדרונות. הדיירים מכנים אותו בשם "Her mouse (העכבר). חוץ ממנו כל אחד אחראי לניקיון החלל שלו (נתן: "הקירות כאן חומים כמו המים").
מצב הרוח: בקיץ גן עדן, בחורף גיהנום. בימים אלה השמיים בגוון כחול-ים סוף אך החורף האחרון היה בין החורפים הקרים בגרמניה, עם טמפרטורות מצמיתות שהגיעו למינוס 20 מעלות. הדיירים מספרים שהיה כל כך קר, שאפילו לפסל איש שלג לא בא בחשבון, כי אי אפשר היה לצאת, אלא אם כן מחזיקים בארון שלושים שכבות בגדים ומעיל פרווה. כמעט לאורך כל החורף החלונות סגורים הרמטית וההסקה עובדת ללא הפסקה.
כביסה תת-קרקעית: בקומה התחתונה יש מכונת כביסה אחת שמשמשת את כל דיירי הבניין.
דיאטת אורז ושומן אווז: כאמור הדיירים מקיימים ארוחות משותפות, אך לכל אחד מקרר ומטבח משלו בדירתו. האוכל הגרמני מתהדר בשכבות שומן מן החי, שהולמות בעיקר את החורף. אלינה פצחה לאחרונה בדיאטת אורז ופטרוזיליה. לפניה היתה בעניין של אוכל אסיאתי. תודות למהגרים בשכונה, היא קונה את המצרכים במכולת האסיאתית, שמחזיקה אוצרות כמו למון גראס וג'ינג'ר.
פסקול: פנקו היא שכונה שקטה ולא פופולרית במיוחד. אין פה חנויות ובתי קפה, ולכן הרחובות שקטים כמו המוזה. בס מציין את רשרוש הרוח בעצים, שמצליח לחדור גם אל שיחות הסקייפ בלפטופ שלו. השכונה מתחילה להתפתח עם פלישת אמנים והייפ, והדיירים חוזים שבעוד כמה שנים תתחיל לרעוש יותר.
עתידות: כל דייר בילה בדירה כמה חודשים, כל אחד ממשיך לפי החוזה שלו. כל תקופה מופיעות דמויות חדשות. בס: זה נחמד, תמיד יש מגוון של אנשים מסביב שאפשר ללמוד מהם דברים חדשים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו לליאור
חדר משלהם: לכל הטורים