לאן הגענו: לצד המגניב של תל אביב, כלומר יפו, הפתרון השפוי למחירי הדירות בעיר הגדולה. הדירה ממוקמת ברחוב יהודה הימית 16. בקומה למעלה, מתגורר בעל הבית. לדברי השותפים זוהי צורת מגורים אידיאלית עבור שני הצדדים.
כאן גרים: אהרון שבתאי ודייויד ון הרדן, שניהם ילדי פריפריה בני 26, האחד מקיבוץ בדרום והשני ממושב בצפון, שבחרו לעשות רילוקיישן לעיר הגדולה. הם החליטו לאחד כוחות בעקבות סגירת שערי ארצות הברית בפני דיוויד (אהרון: "פשוט לא קיבלו אותו לאמריקה"). דייויד נאלץ להתפשר בצער על ישראל ואהרון בדיוק היה שם עם דירה לשני שותפים. כעת הוא עובד בפאב בשם "מרגוזה" ולומד עיצוב גרפי במכון אבני. אהרון עוסק בעבודות שימור בברזל.
מוציאים חוזה: בשנה הקודמת שילמו 3,000, השנה הם נפרדים בסוף החודש מ-3,500 שקלים. בדרך כלל הם אלה שמזכירים לבעל הדירה שעבר כבר חודש, עולים לקומה למעלה ומשלמים את כל הסכום במזומן. את הארנונה, המים והחשמל משלם בכרטיס אשראי העשיר מבין השניים לאותו החודש, אחר כך מתחשבנים.
ותק: שנה ושמונה חודשים ("הזמן טס כשנהנים").
סוד ההצלחה: בניגוד לאג'נדה הרווחת בדירות שותפים, על פיה בית הוא המקום שעבורו משלמים שכר דירה, בחלל שיצרו אהרון ודיוויד שורה אווירה ביתית אמיתית. את רוב הריהוט שיפץ אהרון בעצמו לאחר שנבחר בקפידה מרחובות יפו. פעם אפילו אסף לביתו כיסא וינטג' תמים שהתגלה כמאגר בלתי צפוי של תולעים, אולם מלבד הפריט המפתיע, רוב המייקאוברים התגלו כסיפורי הצלחה; למשל, הנדנדה המרופדת שבנה והתקין במרכז הסלון או בר המשקאות המתפקד, שתופס חלק נכבד מהחלל המשותף.
מגבניקים: אהרון, הנקי יותר מבין השניים, שמגדיר את עצמו כ"איש של בוקר", נוהג לשטוף כלים עם הנץ החמה. הוא גם משקה את העציצים. דיוויד, בתמורה, מאכיל את הדגים. השניים מעידים כי הסידור הזה גבה קורבנות לא מעטים בתחום העציצים והדגים. החדר של דיוויד בדרך כלל הפוך ומשנה צורה מפעם לפעם ("יש ימים שאין לי רצפה מרוב בלגן"), ולפעמים אף פולש לסלון. את הבית מנקים שניהם ביחד בדרך כלל לפני שמגיעים אורחים, או כשדיוויד מנסה להדחיק מטלות לימודים.
רק אצלנו: חלון קטן, חסר תכלית נראית לעין, שמחבר בין השירותים למקלחת; גינת עציצים מלבבת שתלויה על סורגי המרפסת, למרגלותיה דבוק דשא סינטטי; אקווריום ענק שעומד על שידת לבנים, אותן סחב אהרון מהשיפוץ האחרון ברחוב; נר ענק שהתחיל את חייו בתור נרגילה וסיים אותם כאובייקט שמתחזה למערת הנטיפים. לפריט הפירומני אחראים החברים הרבים שמגיעים לדירה, שפשוט החלו לטפטף על הנרגילה שעווה; ולקינוח - סטיקרים מעשה ידיו של דיוויד, חומר קריאה לעת מצוא שתלוי על הניאגרה בשירותים.
ועדת תרבות: מאז שעברו אליה הדיירים, הדירה אירחה כבר שתי מסיבות: חנוכת בית ועוד אחת, שהשתלטה על כל חדרי הדירה וגם על גג הבניין. כיאה לדירה בעלת בר ביתי, לכבוד האירוע נרקחה במקום בירה אמיתית, שזכתה לכינוי: "0.1". מהמסיבה עצמה הם לא זוכרים כלום, אבל חברים מספרים שהיה ממש כיף.
דו"ח מקרר: את האוכל הם רוכשים במשותף במכולת למטה. שניהם מבשלים, אם כי דיוויד ממעט לעשות זאת בשנה האחרונה. כשהוא עושה זאת ומשתלט על המטבח, לדבריו של אהרון, התוצאה ניכרת לא רק בסירים המלאים במקרר, אלא גם על השיש. "הוא עוזב את הכל כאילו נחתה פצצת אטום".
מה בפנים: בקבוק בייליס, בקבוק בירה, צנצנת סחוג, טחינה, חרדל, קופסה עם מלפפון חמוץ אחד וסיר עם אורז ואפונה שכבר ראה ימים טובים יותר. במקפיא - פירות העונה. שניהם מכורים לשייקים.
כביסה שחורה: לאהרון, יליד הקיבוץ, מעולם לא הייתה מכונת כביסה בבית. את הכביסה הוא עושה אצל אחיו, שגר קרוב, או אצל חברים ("אני חי ככה כבר הרבה זמן"). דיוויד כובס את בגדיו במכבסה הסמוכה לבית. התעריף - 40 שקלים לכל 5 קילו.
מזג האוויר: בדירה נושמים אוויר מזגנים, שנמצא לא רק בסלון, אלא גם בשני החדרים.
הנאים השכנים? יחסי שכנות צפופה מתקיימים בעיקר עם החברים שקופצים לבקר, ופחות עם השכנים הגיאוגרפיים, שאותם השניים לא מכירים כלל. הבית של אהרון ודיוויד משמש כאתר תיירותי מבוקש, ולא פעם אהרון קם בבוקר ומוצא חבר ישן על הספה בסלון.
קולות רקע: הפסקול הדירתי מושמע לאורך כל שעות היום באמצעות רמקולים שתלויים בכל רחבי הבית, אחד מהם במקלחת. דייויד, חבר לשעבר בלהקה, אחראי לפלייליסט שמורכב מלהקות שהוא מעריך, ואהרון למד לאהוב: לד זפלין, סליפנוט, סיסטם אוף דה דאון, אינטרפול ובום פם.
עתידות: בימים אלה ממש התפנו השניים מהדירה ופירקו את הזוגיות. בסופו של דבר, מבין השניים דווקא אהרון הוא זה שטס לחו"ל, ואילו דיוויד נשאר לשמור על לבדו על הגחלת.
חדר משלהם: לכל הטורים