מה: בית פרטי בן שתי קומות.
איפה: מושב טירת יהודה.
כמה: 175 מ"ר בנוי על שטח של חצי דונם.
הדיירים: אדריכל הפנים דן ברש, אשתו ושלושת ילדיהם.
בניגוד לסנדלר שהולך יחף או לשף שהכי נהנה מטוסט עם מרגרינה, האדריכל דן ברש השתמש בניסיון שצבר במהלך השנים בתכנון בתים ודירות ללקוחות פרטיים, ובנה לו ולמשפחתו בית במושב טירת יהודה שליד שוהם. אמנם היינו מצפים שכשאדריכל מתכנן לעצמו בית התהליך יהיה פשוט וקליל, אבל ברש מתאר בדיוק את ההפך. "אני הלקוח הכי נודניק שהיה לי", הוא נזכר, "וכל הלבטים והקשיים הנלווים לתכנון ולבניית בית, כולל המטען המורכב של תקוות, מאוויים, רצונות ואילוצי תקציב הופיעו גם בפרויקט הזה, אפילו שאני הייתי האדריכל של עצמי".
לבית במושב עברה משפחת ברש מדירה סטנדרטית ברמת גן. במשך תקופה ארוכה חיפשו ברש ואשתו מגרש פנוי ואחרי שלא נמצא אחד כזה, רכשו מגרש עם בית קיים, שאת המעטפת החיצונית שלו אהבו מאוד. החלוקה הפנימית של הבית, לעומת זאת, דרשה שינוי מקיף והתאמה לצורכיהם. "למעשה השארנו רק את השלד, ואת כל פנים הבית הרסנו לחלוטין. החלפנו תשתיות חשמל ומים ובנינו הכל מחדש", הוא מספר. גם הגינה והשטח שמקיף את הבית עוצבו מחדש, והחזיתות החיצוניות טויחו בטיח וגה, מעין טיח מינרלי-דקורטיבי, שבשונה מטיח אקרילי, הוא בעל מראה מחוספס ונוטה להיסדק בחלוף הזמן. הבחירה בטיח הספציפי הזה נבעה מהרצון להתאים את חזות הבית החיצונית לאופיו וסגנון עיצובו הפנימי, שמתאפיין בכפריות טבעית ושופע פריטי וינטג'.
עיצוב פנים הבית מבוסס על שימוש בחומרים טבעיים, בעיקר עץ מלא ואבן, בצורתם הגולמית. ברש בחר במתכוון בחומרים שהזקנה מחמיאה להם, שההתיישנות מוסיפה להם אופי ושאין צורך להשקיע מאמץ רב בתחזוקתם. כך למשל, הריצוף בסלון עשוי אבן לא מסותתת וזולה מאד, ביחס לריצוף גרניטפורצלן. ברש מספר שהתחזוקה של אבן כזו פשוטה מאוד ושכתמים פה ושם דווקא מחמיאים לה, אבל כשמניחים את האריחים צריך לעשות זאת בפיקוח צמוד על בעל המקצוע, בגלל ההבדלים בגדלים של האריחים ובגוונים.
"ובכלל" הוא מוסיף, "אני מאד אוהב פתרונות זולים שנראים כמו מליון דולר, בלי להתפשר כמובן על האיכות, שאמנם דורשים תכנון מוקדם אבל יכולים להיות ההיי-לייט של הבית". דוגמה לסוג כזה של פתרון הוא למשל בור הזכוכית שממוקם ברצפת הסלון וממולא באבנים בגדלים שונים, מואר מלמטה ומפיץ אור על הקיר הסמוך לו, על התמונות שתלויות עליו ועל שידת הווינטג' הקטנה.
פינה מסקרנת וייחודית נוספת נמצאת בקומה העליונה: במעבר בין חדרי השינה תלויות על הקיר המון תמונות ישנות של בני משפחה, ממוסגרות במסגרות עתיקות, שיוצרות איזור אינטימי ואישי מאד. הטפט, "בסגנון סבתא" כפי שמכנה אותו ברש, מחפה את הקיר ותורם גם הוא לאווירה הנוסטלגית. "טריק" עיצובי נוסף שתכנן ברש, גם הוא זול ופשוט אך אפקטיבי, מצוי במעלה המדרגות, שם נקבעו לגובה הקיר שפונה לכיוון מזרח לבני זכוכית שבשעות הבוקר, כשהשמש פוגעת בהן, שוטפות את חלל המדרגות והקומה העליונה בקרני שמש מרצדות.
"הרבה מאד לקוחות מבקשים ממני כבר בפגישה הראשונה שאעשה להם בית יפה, כמו שראו במגזין כזה או אחר", מספר ברש ומוסיף, "אבל אני אומר שבדיוק ההיפך הוא הנכון - קודם כל צריך לתכנן בית 'נכון', פרקטי, פונקציונלי ומתוקצב בהתאם ליכולות, ורק בשלב מאוחר יותר להידרש לסגנון העיצוב. כשיופי קודם לפונקציה, התוצאה היא ברוב המקרים עוגמת נפש ואי נוחות בבית". גם בביתו שלו תכנן ברש בשלב הראשון את החלוקה הפנימית הנוחה והמתאימה למשפחה שלו. כך למשל, את פינת הטלוויזיה הפריד מהסלון וסגר בחדר עם דלת ואת חדר השירות והכביסה העלה לקומה העליונה ורק אחר כך "הלביש" את הבית בהתאם לטעמו וטעמה של אשתו.
"מה הולך עכשיו? איזה טרנד שולט?" היא שאלה שברש מעיד שהוא שומע לא מעט כשהוא מלווה לקוחות מתלבטים. "לדעתי זו שאלה שבכלל אינה רלוונטית בתהליך תכנון של בית למגורים", הוא מסביר ומסכם: "וגם במקרה של הבית שלי - תכננתי בית שילווה את המשפחה שלי ואותי במשך שנים ארוכות, ולא לפי טרנדים".
כל הצילומים: אבי לוי.
פורטל BVD לעיצוב - מבית המגזין בניין ודיור