לאן הגענו: דירת שלושה חדרים, קומה שלישית ברחוב מיכאלנג'לו 39, ממש על פינת שדרות ירושלים, יפו. לדברי בעל הבית, בניין הדירות היה שייך לשייח חאדג' ממכה. כרגע הדירה מפוצלת. הנתח הנוכחי מהדירה המקורית כולל שני חדרים, סלון ומטבח עם תקרה גבוהה ורצפה מצוירת.
כאן גרים: עומר בן בסט, בן 23, צייר ואמן קומיקס יליד הקריות, עבד עד לא מזמן במטבח של הבודהה בורגר; מיכל גולדשטיין, בת 25, ציירת, מעבירה שיעורי רישום בדירה ומטפלת בתינוקת (לא בו זמנית, אל חשש). שניהם פעילים במחאת האוהלים בתל אביב. פגשנו אותם בערב, בדיוק כשמיכל חזרה מהעבודה, קצת לפני שהם יוצאים לאוהל של מיכל בלוינסקי. עומר בילה את השבוע באוהל ברוטשילד.
מוציאים חוזה: 3,500 שקלים לשכר הדירה החודשי ועוד 700 שקלים בחודש על מים, חשמל וארנונה שמתחלקים שווה בשווה בין עומר למיכל. האינטרנט האלחוטי בחינם, על חשבון השכן.
ותק: שנה.
שותפים להצלחה: צ'אקי (בהשראת סדרת סרטי האימה "צ'אקי הכלה הרצחנית"), החתולה השחרחורת שעומר אסף מהרחוב בקריות. מיכל: עומר שאל אותי אם אפשר להביא את החתולה ושעה אחרי שהסכמתי, אמא שלו וצ'אקי כבר צלצלו בדלת". מאז, הרומן המשולש פורח, חרף המחוות המפוקפקות שצ'אקי משאירה למיכל בחדר (זה מעליב"). חוץ ממנה בבית מדי פעם באים לבקר ג'וקים, פרעושים ויונים שמגיעות מהמרפסת.
מגבניקים: עומר מנקה הכל וכועס על מיכל. החדר של מיכל חושף רכסים טקטוניים מרהיבים שגולשים מהמיטה לרצפה המצוירת ונראים כמו פיגוע טקסטיל. החדר של עומר מתפקד על תקן מקדשה של צ'אקי; הוא ישן על מזרן ובמרכז החדר מונחות הקערות של צ'אקי.
רק אצלנו: על הקירות בבית פזורות עבודות של חברים מהלימודים במדרשה לאמנות. בסלון תלויים ציור שמן שציירה מיכל, שבו שני גברים דבוקי לשונות, לבושים חולצות צהובות עם פסים שחורים (יש שרואים בהם אוהדי מכבי או ניצולי שואה"), וצילום של ראש סוס מנותק מהטורסו, מעין טקסידרמי בדו מימד שעומר מצא במחסן של אמו. בין הרצפה לקיר מסתתרת גם טירת נייר שעומר הכין ("זה בעצם בית החלומות שלי ושל צ'אקי, ככה אני מפנטז על אדריכלות"). בשירותים ניצבת חנוכייה שהייתה בדירה, שמחליפה את הנורה המקולקלת, ועל הקיר מתנוססת דמותו של דוב הפנדה המצויר טאו טאו.
ועדת תרבות: בעבר, עומר ומיכל חלקו מנוי משותף ל"אוזן השלישית". היום עומר מחזיק בנוסחת דיאטה אינטלקטואלית משלו; בכל חודשיים הוא מתמקד במשהו אחר - קריאה, ציור או סרטים. כרגע הוא חזק בקריאה, כפי שמעידות ערימות הספרים המפוזרות בבית וחושפות הוגים צרפתיים מתור הזהב והאבסינת של פריז - גרטרוד שטיין, אלבר קאמי וז'אן פול סארטר. מיכל מאזנת עם תוצרת לוקלית, בין היתר יואל הופמן ויונה וולך.
דו"ח מקרר: המקרר נושא בתוכו אידאולוגיה. מיכל מזמינה ירקות אורגניים מ"הקואופרטיב של מישה" שמתווך בין חקלאים לקונים (ככה החקלאים מרוויחים יותר"). עומר קונה לעצמו ירקות ולחם בנפרד כל יום מהמכולת למטה. מי מבשל? בעיקר מיכל, ועומר מצטרף לפעמים. ההתמחות של מיכל הוא מרק מיסו וכל דבר שקשור לעדשים. עומר, הטבעוני, מכין חומוס.
מה בפנים: ארבעה תפוחים, קופסת שיני שום כבושות, קטשופ, חמוציות מיובשות, אגוזי ברזיל, סולת, מיונז, יין לבן, שום, שיפקה, קמח שיפון מלא אורגני, נבטים סיניים, תבשיל לא מזוהה בן חודש, אבקת חרובים, פחית מי קוקוס, מש מקולקל. במקפיא: וודקה, שרימפס, בננה, קפה שחור של עלית ובשר טחון. לא קונים חלב.
כביסה שחורה: מיכל מכבסת לפעמים אצל אמה ברעננה ולפעמים במכבסה ברחוב. עומר מכבס בכיור.
מזג האוויר: יש מזגן בסלון שלא מגיע לשאר נבכי הבית, בחדרים יש מאווררים. עומר מתקלח ארבע פעמים ביום.
הנאים השכנים? מיכל חושדת שהשכן מלמעלה, שמדירתו בוקעים רעשים רפטטיביים ויוצאות נשים שונות, מצלם סרטי פורנו. אולי הוא קוסמטיקאית?
קולות רקע: שומעים את המואזין מהחלון (מיכל: זה מרגיע אותי"). רוב הרעש נובע מקווי האוטובוס שמקשרים בין יפו לתל אביב ובת ים, יושבי "הרמון הנרגילה" שלמרגלות הבניין ומנהגי מוניות צעקניים.
עתידות: מתכננים לעזוב בתום החוזה, בעוד כחודש. עומר רוצה לגור לבד ומיכל רוצה למצוא דירה חדשה.
חדר משלהם: לכל הטורים
