רוני אלגביש, מעצב רב תחומי, אדריכל, בלוגר פורה ולייט בלומר, חתך מהקן של ההורים רק בגיל 29, לפני כשלוש שנים. דירתו העצמאית, שממוקמת על גבול גבעתיים-תל אביב, נטועה עמוק באקלים השיכונים של ישראל בשנות החמישים. "זה בניין שנועד להיות משוכפל", מעיד רוני על הסביבה האורבנית שלו.
אחד מהפריטים התקופתיים שנותרו בדירה עוד משנות הצנע הוא ארון מצופה בפורמייקה לבנה, שניצב בחדר השינה, מזכרת מישראל היפה ומהאנשים הצנועים שאכלסו אותה פעם. ברקע ניצבת כפית ענק, התאומה הסיאמית של גברת פלפלת, שרוני התעקש לסחוב איתו מחו"ל.
בכדי שהכפית ובעליה יעברו את דרישות האבטחה שבמטוס, רוני הזמין תיק שנתפר במיוחד למידותיו של הכלי המשונה. על אף ההשקעה באריזה הייחודית, אחד מהנוסעים בכל זאת היה משוכנע שיש גופה בתוך התיק.
מלבד הכפית הענקית, בבית של רוני קיים אוסף בלתי נדלה של כפיות שהוא החל לפתח לפני כשנתיים, בעקבות ישיבה מקרית בבית קפה. "זה התחיל בתור בדיחה", הוא מספר, "מצאתי שם כפית שנראתה לי ממש מגניבה. מאז גיליתי שיש המון וריאציות של כפיות".
טרנזיסטור ישן שיוצר בשנות השישים. רוני לא יודע אם הוא מייצר גם מוזיקה, ממילא מה שחשוב בעיניו זו המשמעות הנוסטלגית. "הוא היה של סבא שלי, רק היום אני מצליח אני מצליח להבין את הערך העיצובי שלו".
הסלון בבית של רוני מתפקד ככלבו. "פה אני עובד, אוכל, מארח ומקבל את הלקוחות שלי", הוא מפרט. החלל נראה כמו חדרה של ספרנית עם פטיש צבעוני - הספרייה מסודרת באופן מופתי דווקא על פי גווני הכריכות של הספרים.
משפחת רובוטים, נקנו כולם בשחנגאי, מלבד ה"בן המאומץ" שנרכש בסקנדינביה. למרות שהם לא באמת יוצרו בשנות הארבעים, רוני קנה אותם מטעמי התרפקות על העבר. "זה כיף לי להסתכל עליהם בבוקר", הוא מודה, "הם מחזירים אותי לילדות".
סולם למגזינים. האהובים על רוני: living ו- whole living, שניהם של כוהנת העיצוב האמריקאית מרתה סטיוארט, שאותה אף פגש באופן אישי. "היא הבטיחה שהיא תבוא לישראל לראות אותי ואת אוסף הכפיות", מתגאה רוני.
במסדרון ארונית שעיצב רוני ובתוכה כלי אירוח אלגנטיים. "את הכלים האלה אני שומר לימים שבהם אוכל לארח הרבה אנשים", הוא מסביר, "זה משהו שאני לוקח כהכנה לבית שלי בעתיד".
במסדרון תלה רוני פסיפס תמונות אישי, ביניהן תמונה של אביו הפוטוגני. התמונה צולמה בגרמניה, שם למד אביו את רזי מקצוע הנדסת מכונות תפירה. כיום מקפיד אביו לשמור על הגחלת ומעביר את הידע המקצועי לפרחי אופנה בשנקר.
גם למעצבת הילה גל יש קיר מלא תמונות בבית
תחילתו של אוסף קומקומים. כרגע הוא מונה קומקום שקיבל במתנה מסבתו, אחד אחר שקיבל מחבר, ושניים נוספים אחד שרוני עיצב בעצמו והשני מאוזבקיסטן. "חשבתי שזה יכול להיות אוסף משלים לכפיות". עתידות: זה ייגמר במסיבת תה המונית.
אוסף אקלקטי של שעון מעורר, מתקן לטישיו בעיצוב נורבגי וילד צעצוע שאוחז במטוס, שנרכש בארצות הברית על ידי הסבתא. "אני עדיין אמביוולנטי אם הוא מתאימים לסגנון של הבית שלי כיום", שוקל רוני אם להעיף את הילד, "כל הזמן יש לי התלבטות בין מה שמייצג אותי עכשיו לבין מה שאני אוסף לבית העתידי שלי".
אוסף מתהווה של מאואים. התחיל ממסע חיפושים אחר כפיות בשוק בשנחאי. בינתיים מונה האוסף שלושה מאואים ומתרחב בכל פעם שרוני חוזר מסין. את המנהיג האחרון קנה לפני כשבועיים במהלך נסיעת עסקים.
כלי אחסון בצורת לב אדום. אם נרצה להיות קיטשיים נאמר שזה ליבו השבור של רוני, נח על השידה בעקבות אהבה נכזבת. אם להודות על האמת, מדובר בחברה טובה שעזבה את הארץ לטובת סינגפור. לא נורא, גם היא עוד תחזור.
רוני גר בבית, אבל חי בין זמנים. בין ימי ילדותו הסנטימנטלית, בין ההווה מלא החפצים הצבעוניים ובין הבית שיעצב לעצמו והשאיפות הגדולות שיגשים. "אני מאוד מאמין באורח החיים שמרתה סטיוארט מנסה להעביר", הוא שוטח את החזון, "בישראל מאוד יעזור אם מישהו ייתן הנחיה מעשית לחיים יפים יותר. מאוד יכול להיות שאני אעשה את זה".
לכל הטורים במדור "זום אין"