המעצבת והסטייליסטית רינת ארביב אברמוביץ', 37, גרה בבית כפרי במושב עין ורד עם בנה, נדב. כאשר הגיעה לבית, המקום נראה כמו מחסן, צבוע בשילוב בוהק של גווני כתום וכחול. היא הכניסה אליו שקט והרמוניה עם כמויות אדירות של צבע לבן ("זה ביטוי לאישיות שלי").
גולת הכותרת של בית המגורים הוא דווקא בית העץ שממוקם בחצר. הוא נבנה בהשראת סבתה של רינת, אישה שורשית שטיפחה עץ גויאבות ענק בחצר ביתה. בתקווה שאת החיבה לעצים יירש גם הדור הצעיר, עיצבה רינת לנדב ממלכה משלו, הבנויה על העץ בחצר.
בינתיים נדב רק בן 8, אבל כבר יש לו תשובה מוכנה לשאלה מה ירצה לעשות כשיגדל רב חובל. בעקבות החלום, בית העץ עוצב כספינה ומשופע במוטיבים של ים, ביניהם סירה מנייר.
מתחת לבית העץ תלויה נדנדה. אם תשאלו את בעלי הבית, הם יאמרו לכם שזו אחיזת עיניים ומדובר, כמובן, ברפסודה. היא אמנם החלה את חייה בתור נדנדה רגילה, אולם רינת הפצירה בנגר שיוריד ממנה את המשענת הסטנדרטית ויהפוך אותה לכלי שיט מאולתר.
להשלמת המראה המחוספס במבנה, שטיח הכניסה וכריות הישיבה בבית העץ עשויות משקי יוטה ישנים, חומר שרינת גילתה במזרח והתחבב עליה. היא אומרת שכשהשקים חוזרים מכביסה, הם שבים כמו גבר איכותי, מלאים בזיפים.
אמצעי התקשורת והתובלה הנפוץ בבית העץ הוא דלי פח לבן המותקן על גלגלת. רינת מספרת שגם בתור ילדה, היא ושכנתה היו משתמשות בדלי כמעין מכשיר קשר. כיום זה בעיקר נדב שצועק "אמא, אני רוצה לשתות" ומושך בעזרת המתקן את המיץ שהיא מכינה לו.
בתוך הבית, ממש בצמוד למטבח, נמצא הסטודיו של רינת. על השלט כתבה "family life style" מכיוון שלטענתה, בתהליך העיצוב היא "לא עושה מהפכות", אלא נותנת ביטוי לאורח החיים הטבעי של הדיירים.
כסטייליסטית לצילומי עיצוב פנים, רינת מתכננת סטים מעוצבים להפליא. היא תמיד מוודאת שבמקום נמצאים לחמים טריים ופרחים שזה עתה נקטפו. רק עם גורם אחד היא נאלצת לאלתר בעבודה עם תאורת הרקע, אור השמש.
מד גובה מצויר על הקיר בכניסה לחדרו של נדב. הרבה פעמים הוא וחבריו נעמדים על ידו ומודדים את עצמם. לדברי רינת, הבית מסביר פנים לאורחים שקופצים לביקור פתע, ובייחוד לחברים של נדב.
את ארונות העץ האותנטיים רכשה רינת עבור חדר צדדי שנחבא אל הכלים. כאשר המובילים הגיעו לבית עם הארונות החדשים, הם אמרו לה: "גברת, את בטוחה שאת רוצה לשים את זה פה?". ככה זה כאן, גם הארונות בחדר המזווה מוקפדים.
במנורה הזו, שנמצאת בסלון, המשתמש בוחר כמה נורות הוא רוצה לתלות ומה תהיה הקומפוזיציה שלהן. רינת חושבת שבגוף התאורה הזה היופי טמון בפשטות, אבל גם בפטנט: האהיל מיוצר מבדים עמידים שמסוגלים להתחמם מאור החשמל מבלי להישרף.
לוח בית ספר חולש על המסדרון. רשומות עליו בעיקר כתובות באנגלית שמזכירות לרינת את תאילנד. הטקסט שבצד הגיע חקוק על הלוח והתוספת האישית שלה היא מטלית לבנה שמתפקדת כמחק.
פייר-אוגוסט רנואר, אחד מהציירים האהובים על רינת, אמר כי לבן מבטא טוהר, לכן החליטה לרשום על הקיר את המשפט "white purity of childhood" - "טוהר לבן של ילדות", בתרגום חופשי לעברית.
הצבע הלבן בעיצוב הבית, לדידה של רינת, הוא כמו בד קנבס ריק, עליו ניתן להוסיף נגיעות אישיות בצבעים עליזים. חשוב לה שהבית לא ייחשד כמוזיאון סטרילי, אלא יראה יותר כמקום שחיים בו.
על גבי כרטיס הביקור, רינת לעולם לא תוכל לכתוב מקצוע ברור ותכליתי כמו "פסיכולוגית" או "מעצבת". תמיד היא תידרש להסברים ותיאורים מפורטים. לא מזמן סיימה את הדוקטורט שלה בתחום הפסיכולוגיה החברתית בתור מומחית לפתרון סכסוכים ואת העיסוק המקצועי בעיצוב החלה רק לפני מספר שנים. אם חושבים על זה, אולי היא יכולה לכתוב על פיסת הקרטון שהגדרת התפקיד הרשמית שלה היא תיקון בתים.