בית היהודיה: מלון אלגרה בעין כרם

קשה למצוא את אלגרה. רחוב דרך האחיות בשכונת עין כרם בירושלים, כמו רבים מהרחובות בשכונה הציורית, אינו נושא שילוט ומספרי הבתים לא מתאמצים לבלוט. העובדה כי המבנה שוכן במעלה הרחוב, מוקף בחומות גבוהות, אינה מוסיפה לנראות שלו. דקות ארוכות חלפו עד שאיתרתי אותו וצלצלתי בפעמון. הדלת נפתחה לאחר שווידאו את זהותי, ונכנסתי אל חצר רחבת ידיים.

המסתורין האופף את המקום, כך נדמה, החל הרבה לפני שישי מלכה (38), איש שיווק ופרסום, וגדי דלמן (40), אדריכל ובעלי "לבן אדריכלים", שכרו אותו לטובת מלון הבוטיק הראשון שנפתח בירושלים. הסיפור מתחיל עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אז התאהב ערבי-נוצרי תושב עין כרם בשם ג'אבר רחיל באלגרה בלו, בת למשפחה בלו האמידה ממחנה יהודה בירושלים. הוא חיזר אחריה בעקשנות, ולמורת רוחה של המשפחה, היא נענתה לחיזוריו. אחרי זמן מה של יחסים, שנחשבו פרועים לאותה התקופה (הם רכבו יחד על סוס ברחוב יפו בירושלים!), הם נעלמו. אחרי כמה חודשים התברר כי הם ברחו לבית לחם והתחתנו. מרגע זה ועד יום מותה, לפני כ-25 שנה, נודתה אלגרה ממשפחתה. זה לא עצר מבעדה להתנצר ולעבור בתחילת שנות ה-30 אל הבית המיוחד בשכונת עין כרם, שקיבל את הכינוי "בית היהודיה". שנים אחרי שהמשפחה שהקימה עם בעלה נפוצה לכל עבר (בעיקר למזרח ירושלים), הפך המבנה לבית כנסת, בגלגול הבא למוזיאון תנ"ך שהפעילה עמותה נוצרית, וכעת למלון בוטיק בן שבעה חדרים.

במטרה להזכיר את האווירה הרומנטית ששרתה בעבר בבית, קיבלו החדרים את שמותיהם של זוגות אוהבים ידועים, שסיפורם האמיתי או המומצא מסמל רומנטיקה, אהבה ופריצת גבולות. אשתאר ותמוז מעלילות גלגמש, גווניביר ולאנסלוט מימיו של המלך ארתור, אבלר ואלואיז מספרו הידוע של פייר אבלר, הפילוסוף והמשורר דנטה והמוזה שלו ביאטריס, האביר הספרדי הידוע אל סיד ואהובתו חימנה, ואורפאוס וארודיקה מהמיתולוגיה היוונית. יוצא דופן הוא חדר אחד, מספר חמש, שקיבל את הכינוי "המשורר". הוא הקטן מכולם ושונה מעט בעיצובו, ודרכו בחר דלמן להנציח את העובדה כי בכל חדר במלון, לדבריו, אפשר לקבל את ההשראה לכתיבה. כל חדר, בהתאם לגודלו ולצורתו, מעוצב באופן שונה מהאחרים, אם זה במיקום הרהיטים השונים או בהפרדה בין חדר האמבטיה לחלל המגורים. בהתאם לגודל, כך תמצאו בחלק מהחדרים אמבטיית יחיד לבשנה ובאחרים, אמבטיה זוגית גדולה עשויה שיש שחור.

הסיפור הרומנטי שמהדהד ברקע, שבא לידי ביטוי בשם המלון כמו גם בדמות האישה המשולבת בלוגו שלו, הוא רק אחד מהדברים שעמדו לנגד עיניו של דלמן בבואו לעצב את המבנה. בתהליך התכנון הוא חקר לעומק את המקום, ההיסטוריה שלו והסביבה בה הוא נמצא. "ניסיתי לפרש את המבנה בקונטקסט המקומי שלו – במעגל המיידי, של המבנה עצמו עם הסיפור שלו; במעגל הרחב יותר של המבנה בתוך עין כרם עם ההיסטוריה שלה; ובמעגל העוד יותר רחב של מיקומו בארץ וביחס לירושלים ולמלונות הנוכחיים שלה".

"מצד אחד נכנסנו למבנה ים-תיכוני טעון היסטוריה ערבית, ומצד שני רצינו לעשות בו מלון בוטיק מאוד יוקרתי. הבנו שאנחנו חוליה בזמן של המבנה הזה ונתנו לו המון כבוד - חידשנו את הכיפות והקשתות בהתאם לתכנון המקורי, השארנו חלק מהרצפות המצוירות; אבל גם זכרנו שאנחנו במאה ה-21. לא רצינו ליצור העתק תקופתי, אלא ליצוק את העבר להווה". הדיאלוג בין ישן וחדש בא לידי ביטוי כשמסתכלים מטה - רצפת החדרים עשויה בטון מוחלק מודרני, אך סביב המיטה ישנה רצפת עץ, המשדרת יוקרה וחמימות כאחד ומאזכרת את ההיסטוריה של המקום. הקירות בחלקם שומרים על המראה המקורי, וחלקם צופו ונצבעו בלבן. קירות חדרי האמבטיה עשויים זכוכית. בכל הקשור לתאורה, החליט דלמן להמנע מלמקם גופי תאורה על התקרות בחדרים כדי לא לפגוע בצורתן המקורית, שלרוב היא מעוגלת או כיפתית. במקום, ניצבים בחדרים גופי תאורה עומדים, עשויים ניקל, המאירים ומדגישים את המבנה של החדר.

דלמן הקפיד להעניק לחדרים נגיעה של אוריינטליות, אך נזהר ממה שהוא מגדיר כ"דיסנילנד עיצובי", כלומר מיש-מש של מזרח ומערב. השפע המאפיין את האסתטיקה האוריינטלית מתבטא ב"אלגרה" בדמות כסאות גדולים, כורסאות עמוקות ומיטות רחבות ידיים, המרופדות מכל עבר.

על קירות החדרים והחללים הציבוריים תלויות יצירות אמנות עכשוויות. המלון נפתח עם תערוכה שקיבלה את הכותרת "What is Love? Baby don’t hurt me", כשם הלהיט הניינטיזי ההזוי. זו עתידה להתחלף, מלבד תמונה גדולה בחדר האוכל, של אישה המאפשרת לאורחים מבט מעמיק אל המחשוף שלה ולטישת עיניים לג'וינט שהיא מחזיקה ביד, שתישאר כאן כדרך קבע. הבחירה באמנות, מסביר דלמן, היא לא רק אידאולוגית, אלא מאפשרת לרענן את הכבדות של המבנה העתיק וגם מזכירה לאורחים שהם נמצאים בעין כרם, שכונה שאמנים רבים חיים בה.

בין כל אלה טמון "סאב-טקסט של רומנטיקה", לדברי דלמן. שימוש בעץ בצד מתכת, אבן בצד זכוכית - משחקים על הפער שבין הגברי לנקבי שמזכירים באופן עדין, מרומז, כי מאחורי המלון עומד סיפור אהבה.

בחדר האוכל של המלון מוגשות ארוחות בוקר וערב, אך בשונה מכל מלון אחר, המטבח ואזור הישיבה חולקים את אותו החלל, שחתום בתקרת זכוכית שקופה המאירה אותו באור טבעי. מתחם העבודה של השף ו-24 מקומות הישיבה מופרדים על ידי אי גדול, שבחלקו בנוי כך שאורחים יכולים לשבת סביבו, לדבר זה עם זה או לשבור דיסטנס עם השף, ירון וינקלר. "לקחנו את השולחן הגדול של הבית שתמיד סביבו הדברים מתנהלים, הרחבנו אותו ושמנו אותו במלון במטרה לייצר מקום חם שסיפורים יכולים לקרות בו" מסביר דלמן.

למלון יש שלוש חצרות גדולות, המופרדות זו מזו בזכות המבנה הטופוגרפי ושלל עצים ואדניות עם צמחי תבלין ושתילי ירקות שמהווים חומרי גלם למסעדה. באחת הפינות ממוקמת בריכה לשכשוך. ההמלצה שלנו – אל תפספסו את נוף השכונה שנשקף מהגג בן 140 המטרים הרבועים.