באזור מגורים בלב האי הטרופי באלי שבאינדונזיה, שבמשך כל ימות השנה הומה נופשים, השתרע מגרש בן 750 מ"ר, שגובל בצדו הצפוני ב-6 מטרים של דרך ציבורית ונתחם בצדו הדרומי באפיק של נהר שמימיו יבשו. האדריכלים (אב?ודיי אדריכלים - Aboday Architect) נתבקשו לבנות על המגרש, שנרכש זה מכבר על ידי משפחה בת ארבע נפשות, בית קיט שישמש אותה בימי החג העליזים שנהוגים באי. על פי המנהגים ההינדיים, המשותפים ל-95 אחוז מאוכלוסיית המקום, החגיגות הססגוניות מתנהלות תוך כדי סיור בין המקדשים השונים בשירים ובריקודים.
האי באלי, שכל שטחו 5,620 קמ"ר, ידוע באווירה הקסומה השוררת בו, גם בימי חול. למקדשים הרבים הפזורים באזור, שאליהם נוהרים בחגים אינדונזים ותיירים רבים, נוספים גם נופי הים, לוע הר געש מעשן, שדות אורז רחבים הפרושים על מדרונות מדורגים והרים מוריקים שפסגותיהם אפופות ערפילים. למרבה הצער, לכל אלה אין זכר באתר הזניח שנבחר לבניית בית הקיט המשפחתי. עם זאת, אף שבמילון האינדונזי לא קיים הערך "גן עדן", ידעו האדריכלים להעניק ללקוחותיהם את חלקת האלוהים הפרטית שלהם.
המגרש שימש בעבר לחקלאות והיו בו מטע פפאיה וחווה לגידול חזירים. חוות החזירים הושמדה, אך מטע הפפאיה נותר על כנו ובין עציו צמחה גם שורה של עצי פיקוס הודי הנמצאת בדיוק מול אפיק הנהר היבש. כמו רוב השטחים באי, הוא ממוקם על מדרון, כאשר חלקו הנמוך ביותר מצוי כארבעה מטרים תחת מפלס הכביש הראשי.
האדריכלים, שלא התכוונו לפגוע בנוף ולשנות את פני השטח, התמודדו עם מבנה השטח ובדיעבד אף גילו בעובדה זו יתרון שאפשר להם שני דברים: האחד, לשלב בנייה מודרנית עם אלמנטים מסורתיים מבלי שהמבנה החדש יבלוט בלובנו על רקע המבנים הבאליים הטיפוסיים, בעלי הגגות העשויים עלי קוקוס. והשני, לשמור על גובה שלא יפריע לחוגגים, כיוון שכל דבר הגבוה יותר מעצי הקוקוס מפריע לטקסים הססגוניים של ההינדים. כך, על פי התכנון, מהדרך הראשית נראית הווילה בת שני המפלסים כבניין ידידותי בן קומה אחת, כשהחלק השני שקוע בקרקע.
הדיירים ביקשו לעצמם בית פשוט שיהיו בו כל החללים הדרושים: אזור אירוח הכולל סלון גדול וחדר אוכל, יחידת הורים עם חדר אמבטיה ענק, שני חדרי שינה קטנים יותר ואגף נפרד לנותני השירות. מחוץ לימות חג וחופש מושכר הבית לתיירים אמידים הנוהרים לאזור.
הבית בנוי כולו סביב הגן. הסלון וחדר האוכל פתוחים לחצר המרכזית, והפתחים הרחבים ממשיכים את החדרים הפונים לאלמנטים של מים, שהם המרכיב המרכזי בגן. אגם קטן ורדוד המתחיל מתחת למדרגות הכניסה הופך לבריכת עיסוי הממוקמת מתחת למרפסת המוגבהת, ומשם ממשיכה זרימת המים לבריכת שחייה המקיפה את חלל חדר השינה הראשי. הבית נראה כצף על פלגי מים, שבאינדונזית נקראים "פאיה-פאיה", וכך הוא מכונה בפי דייריו.
עוד בוואלה!
