אלפי ישראלים יארזו מזוודה ביום שני הקרוב ויעתיקו את משפחתם לבית מלון, לערוך את ליל הסדר בקרב זרים גמורים. רובם יעשו זאת כדי להתנער מנטל הניקיונות והבישולים של החג, חלקם יעשו זאת כדי להתחמק מהמשפחה המורחבת המעיקה, וסביר להניח שאף לא אחד מהם ישאל את עצמו מי מירק והכשיר את מאות החדרים לקראת בואם. ביד חזקה, זרוע נטויה, גב קצת דואב וגלונים של אקונומיקה, חדרניות המלון, שרובנו תופסים כרוחות הרפאים של החופשה שלנו, צריכות להעניק לכל חדר במבנה רב הקומות טיפול אישי ויחס מצוחצח לרגל חג הספונג'ה הלאומי. העבודה, המתוכננת כמו מבצע צבאי, מתחילה כחודש לפני כניסת החג. על שבע החדרנית שבמלון "הילטון" למשל, מוטל בכל יום, מלבד המשימות השגרתית, ניקוי יסודי של חדר אחד לפחות. "יסודי" פירושו: שאיבת האבק מתחת למיטות, ניקוי אנטי בקטריאלי של החרסינות בשירותים ובאמבטיה, הברקת המיני בר וניקוי מדוקדק של מדפי הארונות. לכל חדרנית מצוות עובד ניקיון, כאשר תפקידם העיקרי של הגברים הוא להרים את הרהיטים הכבדים, בעוד החדרניות מסירות את האבק מהפינות החשוכות. בנוסף מגיעות למלון חברות חיצוניות במיוחד לרגל החג: חברת צביעה שמתקנת את הקירות הפגומים וחברת ניקיון שמחדשת את פניהם של שטיחי הרצפה.
למרות העזרה, גם בשאר ימות השנה עבודת הניקיון במלון אינה פשוטה. מדובר במקצוע קשה ושוחק שלא לוקח שבויים, רק נשים חרוצות בעלות מוטיבציה ענקית וידיים זריזות. יום העבודה מתחיל בשבע ומסתיים בשלוש וחצי, במהלכו מנקה החדרנית בין שמונה לארבע עשר חדרים. כל חדר נוסף מזכה אותה בבונוס של חמישה שקלים למשכורת. חדרניות חדשות מקבלות הדרכה מעובדות וותיקות, המלמדות אותן כיצד מבריקים את החדר מבלי לאבד בדרך זמן יקר, או את שפיות דעתן. "זו עבודה מאוד קשה, לא כל אחד יכול להחזיק בה מעמד", אומרת ברטה לחצקוב, מנהלת החדרניות במלון "הילטון", "אני עבדתי במשך 15 שנה כחדרנית. ביום הראשון בו הגעתי לעבודה לפני עשרים שנה, חזרתי לבעלי ואמרתי לו: 'העבודה הזו לא בשבילי'. לא ידעתי אז מה זה לעבוד קשה".
העבודה במלון מזמנת מפגש עם מגוון לקוחות, חלקם אדיבים ומקפידים על כללי הנימוס ואילו אחרים בטוחים שתלוי להם סטיקר נוצץ על הגב, עליו כתוב 'הלקוח תמיד צודק' ."יש כאלה שאיך שהם נכנסים למלון ישר מתחילים להתלונן 'מה, אין לכם חניה?" מתארת רימה טיברובסקי, האחראית על החדרניות במלון "מרינה" בתל אביב, "מי שמתחיל ככה אז אנחנו כבר יודעים שזה יהיה אורח בעייתי". חוסר הנימוס ממשיך גם במראה החדרים שלעתים לאחר שהות בת לילה אחד הופכים למיני מזבלה. "יש אורחים שמשאירים חדרים במצב כזה שזה אי אפשר לתאר, זה פשוט נוראי", ממשיכה טיברובסקי, "זה נראה כאילו בכוונה הם משאירים קליפות של גרעינים וטיטולים מלוכלכים. פשוט זורקים ככה על הרצפה".
מלבד הזבל, בחדר שנשאר מיותם מאורחיו, נותרות גם מציאות אטרקטיביות יותר. בגדים, בגדי ים, פלאפונים ומה לא? אפילו שיניים תותבות. כל האבדות נמסרות למחלקת הביטחון של המלון, ובמידה והלקוח מבקש הן מוחזרת מיידית, גם במחיר של משלוח מיוחד לחו"ל. "אחרי שאנשים שילמו 750 דולר על החדר הזה, הם יתקשרו לבקש שתשלחי להם את הגרביים כי הם שכחו את זה בטעות במגירה", מספרת שרון קול ממלון "הילטון". חדרנית שתיקח את המציאה לעצמה ישירות מהחדר תסתכן בפיטורים. "אני שמעתי שבאחד מהמלונות מישהו מהעובדים מצא כסף, לא אמר שהוא מצא וזרקו אותו הביתה", נזכרת לחצקוב, "אנשים כאלה לא מחזיקים בעבודה".
כדי למנוע מקרים כאלה מותקנות בחדרי המלון מצלמות אבטחה, אך רימה טיברובסקי אומרת כי עבורה ההתנהלות הבין אישית לא נקבעת על פי מה שמצטלם מבעד לעדשה. בעיניה האמון מושתת על קשר אישי, תודעת אירוח ואווירה חברית. "נורא קשה להרבה אנשים להתרגל ולהבין שזו עבודה כמו כל עבודה, בגלל זה אנחנו מארגנים ערבי גיבוש ויוצאים כדי שהצוות ירגיש קצת יותר טוב". ולקראת ניקיונות הפסח את מרגישה ירידה במורל? "כשהתחלתי לעבוד במלונאות הרגשתי ככה, אבל בגלל שאני עובדת הרבה זמן, אני כבר יודעת לתכנן את העבודה. אני לא חושבת שזו עבודה קשה".
