פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שיק ושייקרים

      את הרהיטים הם תלו על הקירות ומכונת הכביסה שהמציאו היא האבטיפוס לזו המודרנית. סיפורם של השייקרים, כת דתית שמאמינה בניקיון לא פחות מבאלוהים

      מי עיצב את מטאטא הקש השטוח וכיצד הגו את מכונות הכביסה? לתהיות קיומיות מעין אלה - שלעיתים אינן נותנות מנוח בעת הספונג'ה, תודו - ישנה תשובה בלתי צפויה. המטאטא השטוח וגרסה מודרנית של מכונת כביסה הומצאו דווקא על ידי כת דתית שאהבה יותר להרהר במריה הקדושה מאשר לקרצף את הרצפה. אף על פי כן, קהילת השייקרים, כת נוצרית אדוקה שפעלה במאה ה-19 בארה"ב, הביאה לפיתוחים משמעותיים דווקא בפריטים ביתיים הנוגעים לחיי היומיום ופחות בתחום האמונה והתפילות. למטאטא שייצרו, בניגוד למטאטאים המעוגלים שהיו המקובלים בתקופתם, העניקו צורה שטוחה ואלגנטית, וגם מכונת הכביסה שהמציאו נחשבה למכשיר מתקדם לזמנה. חבית העץ האובלית, שאובזרה בצדיה בגלגלי שיניים מכניים, כיבסה את בגדי השייקרים וקיצרה משמעותית את הזמן שנדרש עד אז לכביסה.

      הקהילה חובבת הניקיון זכתה לשמה עקב נטייתה להתנדנד בעת התפילה. כמו כינויים רבים שהודבקו בלגלוג לקבוצות שוליים, שם הגנאי שניתן להם הפך לבסוף לשם חיבה. הכת האלטרנטיבית נוסדה באנגליה בשנת 1747 על ידי אן לי, נוצרית אדוקה ופמיניסטית גאה. לאחר שסבלה מחיי נישואים כושלים ושלושת ילדיה נפטרו, היא הגיעה למסקנה המתבקשת כי יחסי מין הם בזבוז זמן. להתפלל ולעבוד את האל, לעומת זאת, עושים פלאים לעור הפנים. לי הכריזמטית בעלת הגישה המהפכנית צברה לעצמה במהירות קהילת מאמינים שהלכה והתרבתה על ידי גיוס חברים חדשים שהמירו את דתם והצטרפו לכת. בשיא פעילותה, הקבוצה השייקרית מנתה 19 קהילות שהתיישבו לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית הצעירה.

      כסאות תלויים (יח"צ , JLMphoto)
      התלייה מקלה על הספונג'ה (צילום: JLMphoto)

      אסור לגעת ברצפה

      חיי הקהילה התנהלו בהפרדה בין המינים ובשוויוניות מלאה. המשפחות הגרעיניות חולקו לנשים וגברים שגרו בבית משותף, אך באגפים שונים. הבתים הגדולים אובזרו ברהיטים, חפצים ומאות פריטי היום יום שיוצרו על ידי חבריה. משפט שייקרי ידוע, המיוחס למייסדת אן לי, טוען כי "הלב לאלוהים, הידיים לעבודה". משפט מיתי אחר גורס כי מאכלים מסוימים עושים באהבה או לא עושים בכלל. כך או כך, שני כללי האצבע הללו היו העקרונות המנחים של הייצור העצמי של השייקרים. בעבורם הביטוי "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" אינו רק קלישאת עיצוב מודרני שחוקה. הם באמת ובתמים האמינו כי אלוהים נמצא בכל מלאכה המבוצעת כהלכתה – בייצור הריהוט, בעיצוב האביזרים ואף בכביסה.

      אורחות החיים הפשוטים תורגמו לסגנון מינימליסטי ונקי. גישתם התפקודית באה לידי ביטוי גם בבחירת החומרים, הצורות והצבעים. את הרהיטים הם העדיפו לייצר מחומרים טבעיים, כאשר העץ החם והמתכת היציבה קיבלו מקום של כבוד. לרוב, נשאר החפץ בצבעי המקור. במידה וצבעו את המוצר, פלטת הצבעים המצומצמת כללה בעיקר את גווני האדום, הכחול-ירוק והצהוב החם. בנוסף, צורתם של פריטי העיצוב עמדה בכלל הנוקשה של "כל המוסיף – גורע" ולכן לא תמצאו בפריטים המשלימים, ברהיטים, או בכלל בחדרי הבית כולו פרטים מיותרים.

      הניקיון הבלתי מתפשר ממשיך גם בפתרונות האחסון. למרות ש"איקאה" טוענת לזכויות יוצרים על המושג, היו אלה השייקרים שהעדיפו ראשונים לראות את החפצים שלהם נערמים יפה אחד על גבי השני, ואת חדרי הבית מתוקתקים להפליא, כאילו בכל רגע ידגמנו בספונטניות לצילומי קטלוג. אם זה לא מספיק, השייקרים היו מכורים לקולבים ולתלייה על הקיר של כל אביזר אפשרי, ולכן החדר השייקרי הסטנדרטי נראה כאילו הרגע ניצח במשחק הילדים "אסור לגעת ברצפה". דבר לא נשאר במקומו; השייקרים נהגו לתלות הכל על הקירות, החל בקולבים וכלה בכסאות. הסרת המכשולים מהדרך לא רק שהביאה לניקיון ולסדר, אלא נועדה, בין היתר, לשטיפה זריזה יותר של הרצפה.

      מבנה מגורים של קהילת השייקרים בארה"ב (יח"צ , JLMphoto)
      כל המוסיף - גורע. מבנה שייקרי טיפוסי (צילום: JLMphoto)

      כיום נותרו בקהילה שבעה חברים בלבד המתגוררים כולם בשובאגם סבת'דיי שבמדינת מיין. אורח החיים השייקרי, לעומת זאת, מתועד באמצעות מוזיאונים פעילים שהוקמו במבני הקהילות העזובות. בניו המפשייר, בהנקוק, באנפילד ובמושבות נוספות בהן התגוררו חברי הקבוצה מוצגים כעת חדרי תצוגה משוחזרים המנציחים את עיצוב הפנים, הפריטים הייחודים ובעיקר את הסדר והניקיון האופייניים לכת. לרוב, לצד המוזיאונים, ניתן למצוא חנות מזכרות פעילה שמציעה למכירה חפצים בעיצוב השייקרים, שהפכו ברבות הימים מכת דתית למותג עיצובי המסמל פשטות ואיכות.