מיד לאחר סיום לימודיו בקולג' לאמנות של סידני, אוסטרליה, בשנת 1991, החל מרק ניוסון לעבוד בפריז עם חברות עיצוב שונות, ביניהן: Flos (לעיצוב תאורה), Capellini ו-Moroso. ב-1997 הפך את לונדון לבסיסו והחל בעיצוב מכוניות וכלי תחבורה מכונית לפורד, אופניים, עיצוב פנים של מטוס פרטי, ולצדם גם כסאות, כוסות שתייה וגם מסעדה בניו יורק (Canteen)ועבודתו, המתוארת בדרך כלל כעתידנית, סקסית, חריפה וייחודית, הוצגה במוזיאונים ברחבי העולם.
ניוסון מרותק לעולם הפנטזיות של הקולנוע של סטנלי קובריק וגיימס בונד. הוא מגדיר את הקווים העיקריים של עולמו הוויזואלי כמראה שמשקפת את ביתו שבאוסטרליה ואת מסעותיו ברחבי העולם; זהו עולם של צינורות, קווים מעוגלים, צבעים ואובייקטים בעלי צורות אורגניות. אינסטינקטים, התבוננות והפנמה, חללים ומסעות נמנים עם עולם המושגים שלו.
את לימודיך סיימת במגמות אמנות ועיצוב תכשיטים, איך קרה שהגעת לעיצוב מוצר ורהיטים?
"המחלקות בהן למדתי היו המחלקות היחידות בהן באמת לימדו איך לבנות דברים והקנו לי ידע בסיסי חשוב שהיה חסר לי. אחרי שסיימתי את לימודיי הרגשתי שעלי לנסות להפוך את הצורות שיצרתי בעיצוב התכשיטים למוצרים".
"ב-1984 זכיתי במלגה מטעם המועצה האוסטרלית לאמנויות כדי להציג תערוכה בגלריית Roslyn Oxley בסידני. יצרתי שזלונג העשוי פיברגלס מכוסה אלומיניום, שמוסמרו זה לזה. בשל המראה התעשייתי שלו קראתי לו Lockheed lounge על שם יצרנית המטוסים. יצרתי מהדורה מוגבלת של כ-10 כורסאות, 6 מהן מוצגות במוזיאונים ברחבי העולם, וזו היתה נקודת המפנה העיקרית שלי. אחר כך הוזמנתי לעבוד ביפן עם חברת קורוסאקי, לעצב עוד מוצרי ריהוט ומשם המשכתי את דרכי ללונדון ופריז".
באחד מהראיונות איתך הזכרת שאתה מושפע מאוד מהטבע.
"הטבע הוא רק אחד ממקורות ההשראה שלי. עם זאת, בשבילי הטבע הוא דוגמה מושלמת למה שאני מנסה להשיג בעיצוב שלי ביטוי של סדר ומעל הכול של פשטות ההיגיון שבסימטריה, סדר והוכחה".
מה עוד אתה מגדיר כמקורות ההשפעה שלך?
"נסיעות בעולם הם כנראה מקור ההשפעה הגדול ביותר שלי. אני אוהב להסתכל סביב ולהפנים את היום-יום לכל פרטיו. אני מושפע מתרבות הפופ: מוזיקה, סרטים ותרבות הנוער. אני אוהב להיטמע בתרבויות שונות וכך להבין טוב יותר איך אנשים חיים ולגלות את המשמעות הנסתרת שמאחורי אורח חייהם. למעשה, בשבילי, סיורים בעולם הם חופש. אם אני יכול לחוש את החופש, אני יכול ליצור".
"צרפת, למשל, היא דוגמה אובססיבית לשוני. בטיולים שלי שם הבחנתי שקיימים בה יותר מ-20 סוגי רמזורים. זהו מספר בלתי רגיל בהשוואה למדינות אחרות, ובלי ספק מדובר בכאוס ויזואלי, אבל זה מדהים לחשוב שכל כך הרבה אנשים מקדישים כל כך הרבה זמן לעיצוב רמזורים. אבל, אני חייב להודות שאני לא יכול לחשוב על השראה גדולה יותר מזו שאני מפיק כשאני יושב על חוף הים ליד סידני ומסתכל על הגלים".
איך אתה מתאר את תהליך העבודה שלך?
"אני לא מפתח רעיונות מראש הרעיון מתגשם בתהליך העיצוב והדבר היחיד שמנחה אותי בשלב הראשוני הוא המגבלות שמציבים בפניי הלקוחות, כמו צורה והתקציב. אני מספק פתרונות ויזואליים שמתבססים על המציאות, התפישה והניסיון האישיים שלי ורק אז הם הופכים לרעיונות עיצוביים. עבורי אובייקט הוא לא רק השטח הנפח או המראה שלו. אובייקט הוא מה שקורה בתוכו, בחלל הלא נראה שבו שחשוב לדעתי בדיוק כמו שטח הפנים שאנו רואים. אני קורא לזה Negative Space. חשוב לי בהחלט לעצב אובייקט בעל אופי; כאילו יש לו אישיות. לכן, אם אני מעצב את הפריט ואז נפרד ממנו, הוא עדיין חי איפשהו ומתקיים בעצמו, בלעדי".
איך העבודה עם חברות גדולות כמו "אלסי"?
"זה בהחלט מעניין שחברות עיצוב גדולות פונות למעצבים עצמאיים כמוני במקום להיעזר בחברות הגדולות והממוסדות לעיצוב. עיצבתי, למשל, מודל ראשוני של מכונית עבור פורד. הפרויקט הזה היה בשבילי כמו 500 פרויקטים שונים במקביל. ב-1999 זה היה בהחלט תקדים, זו הפעם הראשונה שמעצב מחוץ לתעשיית המכוניות עיצב לחברת פורד. זו תעשייה שהיא דוגמה לתעשייה מרכזית שסובלת מצרות אופקים בתחום העיצוב. אבל עכשיו כשעיצבתי מכונית אחת, אני יודע מספיק איך מכונית פועלת כדי לבנות עוד".
ניוסון עיצב מכונית כתומה-לבנה ולה דלתות שנפתחות לכיוונים שונים ומגירה שהיא תא המטען. מכונית כזו עוד לא נראתה. הוא מספר שנהנה מהעבודה הזאת. "בדרך מסוימת אני מקבל יותר חופש יצירה, לפחות מבחינת התקציב".
איפה אתה אוהב לעבוד?
"בעיקר במטוסים. זהו המקום היחיד שבו הטלפון הנייד שלי לא מצלצל בו".
איזו עצה תוכל לתת למעצבים צעירים שעושים את תחילת דרכם בעולם העיצוב כיום?
"ליצור דברים. רק השתמש בידיך וצור!".
אתה עוסק בעיצוב טוטאלי - ממוצרים יום-יומיים ועד עיצוב חללים. כיצד אתה ניגש לכל אחד מהם?
"גיוון משמח אותי. אני לא רואה שום דבר משונה בעיצוב הכל, מפותחן עד למכונית. ישנם הבדלים טכניים, אך השוני העיקרי הוא קנה המידה. עיצוב מסעדה הוא פרויקט אדריכלי גדול בשבילי. אך אני לא חייב להיות אדריכל לשם כך. אדריכלים הם לא אלה שמעמידים בניינים; מהנדסי הקונסטרוקציה אחראים לכך".
מה תפקיד החומר בתהליך העיצוב שלך?
"חומר הוא חלק בלתי נפרד מההיגיון העיצובי של המוצרים שאני מעצב. החומר לא רק מכסה את הצורה. חומר הוא אלמנט קונסטרוקטיבי. אני לא נעזר בו לכיסוי תכונות אופי מסוימות, אלא משתמש בו בשל המרכיבים השונים שלו. זה בדרך כלל מאפשר או מכתיב פתרונות טכניים, אם זה שימוש בפלדה המושאלת מהתעשייה האווירית, סיבי זכוכית מגלשני ים או גומי סינתטי מחליפות גלישה".
מה דעתך על הגלובליזציה בעולם העיצוב?
"גלובליזציה בעולם העיצוב פירושה, יש לקוות, הפצה של השפעות ורעיונות תרבותיים; ירידה לבסיסם של הקודים המסורתיים והלאומיים לשם פתיחות אוניברסלית לעיצוב טוב, לא משנה מהו מקורו האתני והתרבותי".
מהו המוצר שהיית רוצה לעצב יותר מכל?
"אני אשמח לקבל עוד משימות לעיצוב מוצרים רגילים. יהיה לי לעונג לעצב משהו שיהיה בעל השפעה ניכרת על חייהם של אנשים. אך חלום אישי שלי הוא לעשות פרויקט עם נאסא. לעצב משהו למסעות בחלל".